המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה
קכז
ומפורש במס׳ סנהדרין ד׳ מ״ו מעשה באחד שרכב על סוס "בשבת״ בימי יוונים והביאוהו לבית דין וסקלוהו לא מפני שראוי לכך אלא שהשעה צריכה לכך וזה הי׳ עוד לפני ימי החשמונאים.
וכן ביום טוב, כבר נחלקו בימי יוסי בן יועזר היינו בתחילת ימי הזוגות, אם יש שבות במקדש ביום טוב, ויבואר לנו כל זה שם.
וכלל גדול הוא שכל התקנות הכוללות סוף זמנם הוא ימי אנשי כנסת הגדולה, ויש מהם הקדומים הרבה לפני זה, אבל הזמן מהאחרונים שבהם הוא זמן אנשי כנסת הגדולה, וזה הוא סוף זמנם.
וכבר הערנו כי יסוד המשנה אשר נסדרה כולה מאנשי כנסת הגדולה, הי׳ שם כל סדרה לא מסכתות, כי אם סדרים(נו), סדר זרעים, סדר מועד, סדר נשים וכו׳, ויספיקו להם רק ששה סדרים שונים, בהיות שם הדברים קצרים מאד, וככל אשר יבואר כל זה במקומו בכרך הבא.
ועל כן לא הי׳ שם מס׳ ביצה ויום טוב לעצמם כלל(נז) ובכל מקום שזה הוא הדין כן גם ביום טוב נתפרש זה בתוך דיני שבת.
ולזה הי׳ שם גם לשון המשנה הזאת שלפנינו כן:
כל שחייבים עליו משום שבות משום רשות משום מצוה בשבת חייבים עליו (גם) ביום טוב, ואלו הן משום שבות לא עולין באילן וכו׳.
אבל כאשר על ידי דברי התנאים פירושיהם וחקירותיהם על יסוד המשנה נתרחבו הדברים הרבה יותר, אז חלקו הדברים ואז באו המסכתות תחת הבבות ויהיו לעומדות לעצמן ונתוספו הרבה מס׳ קטנות, ומאלה היתה גם מס׳ יום טוב.
ואחרי אשר מס׳ שבת גם בלא זה רבו פארותיה מאד לא סדרו מדברי השבותין האלו דבר בכל מס׳ שבת ,ואין שם מזה כלום, והשאירו כל זה למס׳ ביצה.
ועל כן הנה בתוך לשון יסוד המשנה עצמה לא שנו דבר, ולא יכלו לשנות, מפני שבאמת כן הי׳ התקון לשבת ויום טוב עמה, ולא הי׳ אפשר לשנות לשון המשנה מכפי שנשנית מתחלתה במקומה במס׳ שבת.
אבל הלא עתה לפנינו היא סדורה במס׳ יום טוב, ובמס׳ שבת יפקד מקומה לגמרי, ויש מקום מתוך זה לתלות טעמים על זה, על כן סיימו בסוף אחר כל דברי המשנה ״ביום טוב אמרו קל וחומר בשבת" והדברים ברורים ומבארים את עצמן.
והמעיין יראה שלא לבד משנה זו כי אם שכל הפרק הזה, היינו פרק משילין, לקוח ממס׳ שבת, ורק על ידי זה נבין שם דברים רבים מדברי המשנה
הערה (נו): ואך מזה בא את אשר יש לנו שני חלוקות, גם חלוקת סדרים, וגם חלוקת מסכתות, שבראשונה הי׳ רק חלוקת סדרים, ואחר זה נתחלקו גם למסכתות.
רק במקום שגם מתחלתן רבו שם הדברים, וחלוקת מסכתות לא הי׳ אז עוד, נחלקו הדברים לבבות, ונשאר גם לנו זכר מזה בתלתא בבא דנזיקין, ומס׳ כלים, והבבות לבד נקראו סדר נזיקין לפי שמתחלה כללו בתוכם גם יתר המסכתות, וכל זה יבואר לנו לכל פרטיו בכרך הבא בדברינו על ימי יבנה, וימי רבי וסייעתו בחתימת המשנה.
הערה (נז): המעיין אשר ישים לב למס׳ ביצה יראה שיסוד המשנה בא שם אך מעט לפי שבעצם ובראשונה נכללו דיני יום טוב בתוך דיני שבת, ונתפרש בכל דבר שזה וזה כן דינו גם ביום טוב, וכמו שנשאר מזה גם במשנה לפנינו.