252
המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה
אבל הלא תחלת המשנה הזאת היא ״כל שחייבין וכו׳ בשבת חייבין עליו ביום טוב״. והרב תוספת יום טוב ז"ל כפי הנראה הרגיש בזה, אבל בהחסר עד היום הידיעה הגדולה, שיש לנו במשנה שני דברים עומדים לעצמם יסוד המשנה לעצמה, וחתימת המשנה בימי יבנה ובימי רבי לעצמה, הנה אף שהרגיש הרב בסתירת דברי המשנה, רצה לתרץ זה בדברים שאין האוזן יכולה לשמוע, ואין להם שחר כלל, ויאמר:
״כל אלו ביום טוב אמרו קל וחומר בשבת הכי קאמר כי איתני בי מדרשא לענין יום טוב מיתני וקל וחומר בשבת, וברישא דקתני כל שחייבים וכו׳ בשבת חייבים עליו ביום טוב ״רצה לומר אחרים שלא הוזכרו במשנתינו זאת" ודקתני ואלו הן אסיפא קאי כל אלו ביום טוב כו׳ דאלו הן שאמרו משום שבות כו׳" עכ״ל.
ודבריו ז״ל יורו לנו רק זאת עד כמה הי' חסר עוד דבר הבנת סידור המשנה, עד שבכל רוחב דעתו כתב הרב ז״ל דברים כאלה, שלא ניתנו להאמר כלל.
והנה בא לאמר "כי איתני בי מדרשא לענין יום טוב מיתני״ במקום שההיפך מפורש במשנה עצמה שהדברים יותחלו:
כל שחייבין עליו משום שבות משום רשות משום מצוה בשבת חייבין עליו ביום טוב ואלו הן משום שבות לא עולין וכו׳. האם אפשר שיהיו הדברים יותר ברורים דכי איתנו מתחלה בשבת איתנו, ואיזה מקום יש לאמר על דברים מפורשים כאלה שהכוונה על דברים אחרים שלא הוזכרו במשנתינו.
גם לא שם הרב ז״ל לב שגם עיקר הדבר אי אפשר, שהרי זה מוכח ממשנתינו עצמה שאין בזה שום טעם לאמר שיהי׳ בזה שבת קיל מיום טוב, שהרי המשנה עצמה תאמר לנו ששבת קל וחומר, ״כל אלו ביום טוב אמרו קל וחומר בשבת".
ואיך יעלה על הדעת דכשישבו כסאות למשפט לתקן תקנות כוללות של שבות נתקנו אז ליום טוב ולא לשבת וכלשונו של התוס׳ יום טוב "כי איתני בי מדרשא לענין יום טוב מיתני״ והלא לכל הפחות שקולים הם ויבואו שניהם.
והרי אלו הי׳ אפשר לאמר שלא נתקנו לשבת מאיזה טעם שיהי׳ (עי׳ ביצה ד׳ ב׳:) ונתקנו רק ליום טוב, אם כן איך נאמר במשנה ״וקל וחומר בשבת״.
וכל האריכות למותר שדברי המשנה מפורשים שנתקנו לשבת כל שחייבין וכו׳ בשבת חייבין עליו ביום טוב ואלו הן משום שבות וכו׳ ואלו הן משום רשות וכו׳ ואלו הן משום מצוה וכו׳ ודברים יותר מפורשים אין לנו בכל המשנה. ורק אם נכחיש את עצמינו אפשר לקחת דברים ברורים כאלה ולהשיאם לדבר אחר.
אבל כל הדברים פשוטים, וילכו למישרים, וכל דברי המשנה על מקומם ועל ענינם, והצעת הדבר כך הוא. אין ספק כלל שעיקר תקנת השבותין בשבת הי׳, וכן נתקן באותו מעמד גם לשבת, וגם ליום טוב. ולפנינו בהפרקים "הימים הראשונים" יבואר לנו שבאמת הי׳ כל זה כבר מהימים היותר ראשונים.