250
המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה
אבל לבד שכן הוא לפנינו במשנה שבגמרא הוא כן גם ברש"י והוא שם גם ד"ה לעצמו "והן גרנות של מעשר בהמה דטבולין הבהמות מדרבנן".
והם מחקו זה מפני הטעות הכולל שחשבו כי כל הלשון הוא מר' עקיבא.
"שלש גרנות למעשר בהמה, בפרוס הפסח, בפרוס העצרת ובפרוס החג, והן גרנות של מעשר בהמה דברי ר' עקיבא".
ויפלא בעיניהם שאיך בא הדבר בלשונו של ר' עקיבא שני פעמים, שהרי כבר אמר "שלש גרנות למעשר בהמה, בפרוס הפסח וכו'" ולאיזה צורך יכפיל דבריו ויאמר "והן גרנות של מעשר בהמה".
על כן באו ומחקו זה בהמשנה.
אבל טעות הוא, שדברי יסוד המשנה כאן במס' בכורות הי' רק זה לבד.
"שלש גרנות למעשר בהמה".
ובזה נחלקו התנאים בפירוש דברי המשנה מתי הם שלשה זמנים אלה.
ור' עקיבא כששנה לתלמידיו המשנה בשקלים שם "בשלשה פרקים בשנה תורמין את הלשכה בפרוס הפסח בפרוס העצרת בפרוס החג".
הודיעם רעהו "והן גרנות של מעשר בהמה" וכן שנו שם השונים מפי ר' עקיבא.
שגם זה טעם הדבר כמו שהוא בבכורות שם "ומאי שנא בהני זימני אמר ר' תנחום בריה דר' חייא איש כפר עכו כדי שתהא בהמה מצויה לעולי רגלים".
ועל כן שנו תלמידי ר' עקיבא דברי ר' עקיבא שם כפי ששמעו מפיו לפרש דברי המשנה בבכורות.
ורבי כאשר סידר זה גם במס' בכורות על יסוד המשנה לפרש מה הן לר' עקיבא "שלש גרנות למעשר בהמה" העתיק כל הלשון כפי ששנו השונים במס' שקלים:
בפרוס הפסח בפרוס העצרת בפרוס החג והן גרנות של מעשר בהמה דברי ר' עקיבא.
וכלל גדול הוא שכל מקום אשר הי' אפשר להם להשאיר הלשון כפי שהוא בפי התנאים השונים השאירו כן.
ועי' במס' כלים פרק ה' משנה ו':
תנור שנתן בו עפר וכו' נתנו על פי הכור או על פי הדות ונתן שם אבן ר' יהודה אומר אם מסיק מלמטן והוא ניסק מלמעלן טמא וחכמים אומרים הואיל והוסק מכל מקום טמא. ואלו לא הי' לפנינו רק דברי המשנה הזאת הי' הדבר פשוט אצלינו שר' יהודה וחכמים נחלקו רק מתוך סברותיהם, או מתוך דרשה דקרא (עי' שבת ד' קכ"ד) מחלוקת לעצמם(נד) ומעצמם.
אבל הדבר מפורש במשנה עצמה במקום אחר. כי יסוד מחלקותם הוא רק על יסוד המשנה ומתוכה.
ונאמר שם בפרק ז' משנה א':
הערה (נד): במקומו יבואר לנו שכל הדרשות הבאות בגמ' מענין זה, שלא הוזכרו במשנה הנם רק אסמכתאות, ויבואר הדבר שם לכל פרטיו, עי' לפנינו בפרק ל"ח.
