המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה
קכב
כי הדבר מבואר שם אשר כל השלש משניות זו אחר זו היו כן כבר סדורות בימי התנאים כמו שהם סדורות לפנינו.
ולשון המשניות שם זה הוא:
משנה ח׳) שיירא שחנתה בבקעה והקיפוה בכלי בהמה מטלטלין בתוכה, ובלבד שיהא גדר גבוה עשרה טפחים ולא יהיו פרצות יתרות על הבנין, כל פירצה שהיא כעשר אמות מותרת מפני שהיא כפתח יתר מכאן אסור.
משנה ט׳) מקיפים שלשה חבלים זה למעלה מזה וזה למעלה מזה ובלבד שלא יהא בין חבל לחבירו שלשה טפחים שיעור חבלים ועובין יתר על טפח כדי שיהא הכל עשרה.
משנה י׳) מקיפין בקנים ובלבד שלא יהא בין קנה לחבירו שלשה טפחים. בשיירא דברו דברי ר׳ יהודה וחכמים אומרים לא דברו בשיירא אלא בהוה.
זה הוא שם כל לשון המשניות.
אבל ״שיירא״ לא הוזכרה כלל לא בדין משנה י', ולא בדין משנה ט', כי אם בדין משנה ח׳.
והדברים עומדים היום לפנינו ומבארים את עצמן, שמפני שכל השלש משניות האלה היו כן סדורות וקבועות יחד זו אחר זו כמו שהם גם לפנינו ובכל לשונם.
כי על כן יאמר ר׳ יהודה "בשיירא דברו״ והיינו דזה הנאמר במשנה ח׳ ״שיירא שחנתה בבקעה" אשר על זה ילכו אחר זה המשניות האלה הוא דוקא וחכמים אומרים "לא דברו בשיירא אלא בהוה״.
וכל מחלקותם אינה כי אם בדברי יסוד המשנה.
ובריש מס׳ נגעים נאמר:
מראות נגעים שתים שהן ארבע בהרת עזה כשלג שניה לה כסיד ההיכל, והשאת כקרום ביצה שניה לה כצמר לבן דברי ר׳ מאיר וחכמים אומרים השאת כצמר לבן שניה לה כקרום ביצה.
וכפי מה שהורגלנו לא נראה במשנה זו כי אם דברי ר׳ מאיר וחכמי דורו, ונוכל לטעות שמהם באו יסודי הדברים האלה שדינם באמת מיסודי המשנה.
אבל עי׳ בתוספתא בריש המס׳ שיותחלו שם הדברים בלשון זה:
אמר ר׳ יוסי שאל יהושע בנו של ר׳ עקיבא את ר׳ עקיבא ואמר לו מפני מה אמרו מראות נגעים שנים שהן ארבעה אמר לו ואלא מה יאמרו, אמר לו יאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא, אמר לו ללמד שמצטרפין זה עם זה, אמר לו יאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא ומצטרפין זה עם זה, אמר לו ללמדך שאם אינו בקי בהם ובשמותיהם לא יראה את הנגעים.
ומפורש בזה שכל המשנה כולה כמו שהיא כבר היתה כן גם לפני ר׳ עקיבא.
ואין דרך לנטות ימין ושמאל שענין הדבר הוא ככל מה שכבר נתבאר לנו שכל מחלוקתם של ר׳ מאיר וחכמי דורו, אינו כי אם בגירסת יסוד המשנה.
ובבבא דרישא ״בהרת עזה כשלג שניה לה כסיד ההיכל" בזה גרסו כולם כן, ולא הי׳ בזה גם שינוי לשונות. אבל בבבא דסיפא שם באו מחלקותם בגירסת המשנה שר׳ מאיר קבל מרבו הגירסא ביסוד המשנה "השאת כקרום ביצה שניה לה כצמר לבן״.