230
המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה
בכל לשון פרשת סוטה וידוי מעשר קריאת שמע ותפלה וברכת המזון ושבועת
העדות, ושבועת הפקדון, וקרוב מאד כי בעת שהתירו יונית מפני מעשה של תלמי
המלך גם אז נתחדשה זאת ההלכה, ואם אמנם שכבר הי׳ לחכמי הדור סבה
גדולה לדבר על ככה "בתחלת ימי הסופרים" יען כי כבר אז היו רבים אשר לא
הבינו כי אם לשון ארמי בכל זאת ״נראה מלשון המשנה" שהיא מכוונת על אחרות,
כי באמרה אלו נאמרים בכל לשון רומזת שמדברת עוד מלשון אחר מלבד
לשון ארמי, ואיזה הוא? זה לשון יוני" אלה דבריו.
והנה הורגלו כל כך בגבובי דברים, עד כי הדרך הפשוטה היתה להם לזרה. הוא עצמו הבין שזה ודאי שכבר הוכרחו להורות את הדין בזה עוד בתחלת ימי הסופרים, שהרי היו אז רבים אשר לא הבינו כי אם לשון ארמי.
אבל בדה לו טענה. שאם הי׳ הדבר כן, לא הי׳ אפשר שיבוא בלשון המשנה "אלו נאמרים בכל לשון" והי׳ לשון המשנה צריך להיות "אלו נאמרים בלשון ארמית".
אבל הלא אז לא היינו מבינים ענין דברי המשנה כלל, והיינו חושבים שלשון ארמית דוקא. והרי כשהוצרכו להורות לנו שלשון הקדש לאו דוקא והוא הדין בשאר כל לשון, לא הי׳ אפשר לאמר כי אם בלשון זה "אלו נאמרים בכל לשון", ואך מזה נודע הדבר כמו שהוא.
וכלפי כל אלה אשר נחשבו שם במשנה השניה "ואלו נאמרים בלשון הקדש מקרא ביכורים וחליצה ברכות וקללות ברכת כהנים, וברכת כהן גדול ופרשת המלך ופרשת עגלה ערופה ומשוח מלחמה בשעה שמדבר אל העם“.
נגד זה יאמרו "אלו נאמרים בכל לשון" שהוא.
ואיך הי׳ אפשר לאמר "ואלו נאמרים בלשון ארמי" שהרי סגנון זה אינו כי אם אם הי׳ רוצה לאמר שלשון ארמי דוקא, תחת מה שענין דברי המשנה הם להיפך שלשון הקדש לאו דוקא ונאמרים בכל לשון.
ואין ספק כלל ששתי המשניות האלה הנם גם הם מיסוד המשנה, ונסדרו בימי הסופרים הראשונים ככל דברי יסוד המשנה, והיא דבר קבלתם בדיני התורה(ל"ו).
ואחר זה ילכו כל דברי המשניות שם שאחר זה בפרק ז׳ ובפרק ח׳ ופרק ט׳ לפרש את דברי המשניות האלה מיסוד המשנה, ככל אשר כבר נתבאר לנו דרך המשנה עם המשניות של יסוד המשנה, ועוד יתבאר כל זה יותר לפנינו.
פרק י"ח.
ונשובה לכל דברי התנאים כולם על המשנה, כל דורות התנאים מבית שמאי ובית הלל עד דורו של רבי, ונראה דברי כולם בכל המקצועות שבש"ס,
באויר אשר בדרך גם נקבעה היא לבדה, ולא ידעו כי בדרכם זו אין הם יכולים למעט את הדמות מהמשנה העומדת לפנינו, כי אם שהם מראים בזה רק עד כמה חיו רחוקים מחקירת יסודי המשנה.
הערה (ל"ו): ומחלקותו של רבי בתוספתא פ"ו ה"ד ובבלי ברכות ד׳ י״ג וסוטה ל״ב הכונה שרבי לא גריס קריאת שמע בלשון המשנה ובאמת כי יש מקומות אשר גם מתחלתן נשארו פרטים שלא נחשבו וכבר הערנו על זה, ויבואר לגו כל זה לכל פרטי הדברים בדברינו על חתימת המשנה.