הורדוס האדומי וממשלתו בארץ יהודה
ט
לא כן בדברים הנוגעים להפאליטיק והנהגת המדינה בכללה ,שם אין משא פנים ולא דברי ידידות.
הם ראו בזה סכנה לממשלת רומא בסוריא ובמצרים, ראו והכירו את סוף מחשבת הורדוס בממלכתו, כי בהעתיקו את בירת ממשלתו מירושלים לקיסרין, לא יקרא עליו עוד שם מלך יהודה, כי אם מלך היונים או הסורים, ובידעם את הורדוס וגבורתו במלחמה, וכביר כח לבבו והלכו בגדולות, וכי כבר קנה לו את לבב היונים והסורים אשר בכל הארץ גם מעל לגבול ממשלתו, הנה יראו כי בזה תעוז יד היונים והסורים באזיה הקטנה ובמצרים, וממשלתם תתנער מעפרה.
ואך על ידי זה נוכל להבין את דבר כל המעשים הנפלאים מאד אשר עברו בין הקיסר ובין הורדוס זמן קצר אחר זה, המסופרים אצל יאזעפוס אלטטי׳ XVI, 9, 2—4באריכות גדולה מאד.
ותוכנם הוא כי שודדי טראכאניען שבו למלאכתם לגזול ולשדוד, וכאשר נטה הורדוס ידו עליהם נסו ארבעים מהם לארץ הערביים וזולליום קבלם ויתן להם מקום במבצר ובהיותם בטוחים שם שלחו ידם בבזה וירגיזו את כל ארץ טראכאניען, וכאשר חזקו דברי הורדוס על זולליום הערבי למסור אותם בידו, וזולליום לא שם אליו לב, קבל הורדוס רשיון מנציבי רומא בסוריא וואלומניוס וסאטורנינוס להכריח את הערביים על זה ביד חזקה, ובמלחמה אחת לקח את המבצר ויפק כל חפצו, אז מהר זולליום וישם הדבר לפני הקיסר, ומבלי אשר רצה הקיסר לשמוע גם את תשובת אוהבי הורדוס אשר היו שם כתב אל הורדוס באפו "כי תחת אשר עד עתה התהלך עמו כעם רע אהוב יתנהג עמו מעתה כעם אחד מעבדיו".
הורדוס נבהל מאד וישלח שלוחיו אל הקיסר להצטדק לפניו, אבל הקיסר לא קבל כלל את השלוחים, וזולליום כתב והודיע כי הוסר הורדוס מכסא מלכותו, וגם בפעם השני לא נתקבלו שלוחי הורדוס, ומצבו הורע מיום אל יום מבלי אשר יכול לעשות דבר, עד אשר לבסוף אחר זמן רב הצליח חפצו על ידי ניקלוס דאמאסקוס ואחוזת מרעהו להשיב חרון אף הקיסר מעל הורדוס, שם XVI, 10, 8—9.
וכל הדברים האלה נפלאו מאד ויוצאים לגמרי מכל דרכי הקיסר ואגריפא עם הורדוס מראשית הימים עד אז.
ובפרט כי באמת לא חטא בכל זה הורדוס גם כל מאומה, כי מראשית כזאת מסר לו הקיסר את טראכאניטיס בהיותו בטוח בידו החזקה של הורדוס כי הוא ישים מתג ורסן בפי השודדים וביד חזקה ישיבם אל המנוחה, ורק חובתו עשה הורדוס בזה, ומפורש שהי׳ זה גם ברשיון מיוחד של נציבי רומא בסוריא.
והקיסר גם לא אבה שמוע דברי הורדוס, וזה הוא נגד כל דרכי אגוסטוס אשר לא הי׳ מהיר חמה, ויהי מתון בדרכו ושוקל מעשיו במאזנים.
וכל זה נגד הורדוס אשר אמרו המושלים ברומא כי אחרי אגריפא הנהו הוא הראשון אצל הקיסר בכל ממשלת רומא. ואין ספק כי הי׳ זה מפני כי כבר לפני זה חפש הקיסר תואנה להשיב את הורדוס לאחור, לשפוך עליו קיתון של צונן, ולהראות לעיני העמים כי לא ילך בגדולות.
ועל כן בבוא דבר זולליום לפניו מצא את אשר הוא מבקש וימהר ויחליט הדבר, מבלי להביט על טיב הדבר הזה כשהיא לעצמה.
