202
התקופה האמצעית
"ואחר זה איזה שנים אחרי ימי שמעון החשמונאי בימי יוחנן בנו מאז אשר שנו המתיונים פניהם ויתהפכו לצדוקים ויביאו עוד הפעם את כל רסן הממשלה לידם, ויעמידו צור חרבם נגד חכמי התורה ביחוד ככל אשר יבואר לנו כל פרטי הדברים האלה בדברינו על הצדוקים. וזה הוא כל מראה פני התקופה הזאת מאחרי ימי אנשי כנסת הגדולה.
והן הימים אשר עליהם הוא שיאמר ריש לקיש "חזרה ונשתכחה עלה הלל הבבלי ויסדה". הלל בבואו ובהתישבו בארץ ישראל, ואשר חכמי הדור מסרו לידו את משמרת התורה, קרא אליהם את הקריאה הגדולה "ואם לא עכשיו אימתי" כי ראה והכיר אשר הוא כבר הזמן היותר אחרון לשוב ולשובב נתיבות, ולברר כל דברי הקבלות השונות בנוגע לפירוש דברי המשנה הקבועים ועומדים.
ולקול קריאתו הגדולה נקבצו כל חכמי הדור ויטו שכם אחד להעבודה הגדולה הזאת, גם בהבית הגדול אשר יסד הוא זה עתה "בית הלל" גם בהבית הגדול אשר עמד כבר לפני בואו לארץ ישראל תחת יד שמאי "בית שמאי". וישימו כולם אז את כל מטרתם אך לבירורי דברי המשנה ביסודה, אשר היתה כבר כולה כמו שהיא קבועה וטבועה לפניהם.
פרק י"ג
ואמנם כי חוקרי אשכנז ידעו גם הם היטב, כי דוקא התקופה האמצעית, היינו מימי שמעון הצדיק עד ימי הלל ושמאי, לא הי' אפשר כלל להיות לא ימי הפרחת התורה, ולא ימי השתלשלותה, ויהיו לא לבד ימי העמידה, כי אם שרוב הימים ההם היו גם ימי שכחת התורה, ימי ביטול בתי הוועד, וימי פיזור החכמים.
ועל כן יתפסו בלשונם את ימי הדורות ההם מהתקופה האמצעית, ופעמים רבות גם הימים שלפני ימי התקופה הזאת, רק בדרך העברה, ולכסות את מערומי הדברים, אבל בעצמו של דבר אין להם בעולמם בנוגע לכל יסודי המשנה כי אם מימי הלל ושמאי או גם הרבה אחר זה, בין לדברים שהנם שם מדאורייתא, ובין לדברים שהנם מדרבנן.
כי בהביטם במעוף עין על המשנה הזאת אשר לקחו בידם, ובראותם שם שמות מפורשות על הרוב רק מימי הלל ושמאי ואילך, חשבו שמאז הותחל הכל, ושהכל נהי׳ בדברם.
מבלי לדעת ומבלי לראות שכל דברי התנאים מימי הלל ושמאי ואילך אינם כי אם כשקלא וטרי׳ על המשנה עצמה, ויסבו בדבריהם רק בהנוגע אל המשנה הסדורה.
אבל כי בחרו דרכם להתרחק מכל חקירה גם בדברי ימינו בכלל, אף כי בהמשנה הזאת אשר הדברים שם דורשים גם עיון. כי על כן באמת יעשה לו החכם גרעץ את הלל להראשון אשר הניח את יסודי המשנה, וכבר בהמאנטיש של פראנקעל שנה ראשונה עמוד 157יאמר: