התקופה האמצעית
קא
ומאז ואילך נרדפו חכמי התורה ביחוד באף ובחמה ובקצף נורא, כל ימי החשמונאים, היינו עד סמוך לימי הלל, ורק ימים מעטים מאד בינתיים נחו מאויביהם, ורק זמן קצר מאד פה וכה שאפו רוחם.
וזה הוא דבר ימי הירידה הגדולה ימי שכחת התורה מימי יוסי בן יועזר עד ימי הלל, ועל זה הוא שאמר ריש לקיש במס׳ סוכה ד׳ כ׳ "חזרה ונשתכחה עלה הלל הבבלי ויסדה״. ונפלא הדבר כי ככל היוצא מסדרי המעשים אף כן הגבילו בגמ׳ על פי קבלתם את ימי שכחת התורה שהי׳ זה מימי יוסי בן יועזר ואילך. ואם כי שם באו הדברים לפנינו בסגנון של אגדה, אבל דבר אין לנו בכל כיוצא בזה כי אם עם עיקר הדבר והתוך היוצא. ובמס׳ תמורה ד׳ ט"ו: נאמר: "ואמר רב יהודה אמר שמואל כל אשכולות שעמדו להן לישראל מימות משה עד שמת יוסי בן יועזר היו למדין תורה כמשה רבינו (בלא שכחה בלא ספיקות) מכאן ואילך לא היו למדין תורה כמשה רבינו וכו׳ במתניתא תנא וכו׳ אמר רב יוסף דופי של סמיכה (דעד יוסי בן יועזר לא נחלקו בסמיכה ולא בשום דבר שעדיין לא נתמעט הלב, רש״י) והא יוסי בן יועזר גופיה מיפלג פליג בסמיכה כי איפלג בה בסוף שניה דבציר לבא.
וכבר כתב שם גם רבינו גרשום בפירושו "דבציר לבא מרוב הצרות"(כ). וכן הדבר כי בימי יוסי בן יועזר בציר לבא מרוב הצרות, וכבר לפני ראשית ימי פעולותיו בטלו הסדרים בארץ, עד כי גם בהמיר ארץ ובני ישראל יצאו מתחת יד מלכי מצרים אשר בכחם הגדול עשה יוסף החוכר את כל מעשיו, הנה הי׳ גם אז עוד כחו גדול כל כך במדינה עד כי יראי ד׳ הוכרחו להשתדל אצל אנטיוכס הגדול, והוא נתן להם רשות וזכות בפתשגן המלכות כי:
"לכל העם כלו ינתן רשות לחיות ככל חוקי אבותיהם.׳׳
ונתבטלו אז בתי מדרשות הכוללים לגדולי החכמים ובתי הוועד עד שיוסי בן יועזר יעץ וצוה אז לכל ראשי חכמי הדור יהי ביתך בית וועד לחכמים (אבות פ״א מ"ד).
ודבר שאין צריך לאמר הוא כי לא נאמר זה בתוך ימי השמד בשעה שלכל העם נעשו להם בתיהם קבריהם, ונהרגו שם גם אם קיימו מצוה קלה, עד שהוכרחו לברוח על נפשם ונתפזרו לכל רוח.
אבל הדברים נאמרו לפני ימי השמד בימי יוסף החוכר ובניו, בימי חניו ושמעון השני אשר שמד עדיין לא הי', אבל הסדרים כבר נתבטלו.
אז הזהיר יוסי בן יועזר כן לחכמי דורו וממנו ראו וכן עשו חכמי דור ודור בכל המעמדים השונים.
התלאות הנוראות מבחוץ לא יכלו לגרום רעה כל כך לאהלי תורה, ככל אשר בא על ידי המשחית מבפנים, תחלה על ידי יוסף ובני חבורתו בתור מתיונים גמורים, אשר יצאו מרעה אל רעה, עד כי הפיקו חפצם לסוף גם לגזור שמד על כל היהודים, ולהכריח לעבוד בבית המקדש לעצבי הגוים.
הערה (כ): והמדפיסים מחקו ״מרוב הצרות" והגיהו ״מרוב זקנה״ ואין זה כי אם הגהה של טעות.
