התקופה האמצעית
ק
בימי בנו של תלמי לאגו, תלמי פילאדעלפהוס, שאפו בני ישראל רוחם, כי הוא האיר להם פנים. בימים ההם כבר מת שמעון הצדיק, ויכהן אלעזר אחיו (מאביו) תחתיו.
ומשרת מופלא שבסנהדרין אשר איחד אותה שמעון הצדיק יחד עם כהונתו הגדולה בהיותו יוצא מן הכלל של כל הכהנים הגדולים ויהי גם יחיד הדור ופלאו בתורה, המשרה הזאת באה עתה לידי תלמידו המובהק אנטיגנוס איש סוכו(י״ט).
ואם כי ראשית ימי התקופה הזאת בימי שמעון הצדיק ואנטיגנוס איש סוכו תלמידו יוכלו להתחשב עוד בקושי גדול לימי העמידה, הנה מיד אחר זה הגיעו ימי הירידה, בהיות אז לגמרי "מחוץ שכלה חרב ובבית כמות״, כי הותחל אז גם הרקב מבפנים, ועוד מעט והנה קמה ונהיתה חבורה גדולה של מתיונים, אשר נהלו יוסף החוכר ובניו וכל הנהגת הארץ באה לידם.
במות אנטיגנוס איש סוכו הי' אחריו למופלא שבסנהדרין, היינו אב בית דין, תלמידו של אנטיגנוס יוסי בן יוחנן איש ירושלים.
וכותבי דברי הימים טעו במקום הזה טעות גדול, ועל כן לא יכלו למצוא הדרך בחקירת דבר ראשי הדורות אז.
הם ראו במשנה ובגמ׳ כי יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן היו הזוג הראשון מהזוגות.
ועל כן חשבו כי מן הסתם מתו ביום אחד ומן הסתם גם נולדו ביום אחד.
אבל כל זה אינו כי אם טעות בסדרי המעשים כי דבר הזוגות הותחל לאחר זמן ולא מיד אחרי מות אנטיגנוס איש סוכו.
וכן הדבר כי יוסי בן יוחנן הי׳ אב בית דין ,אבל במשרתו זו הוקם על הרבה לפני מה שהקימו אחר זה זוגות.
וכאשר הוקם הוא לאב בית דין אחרי מות אנטיגנוס עדין שרר הסדר הקודם שהסנהדרין היתה רק משבעים ואחד, ולא שבעים ושנים, והי׳ שם רק מופלא שבסנהדרין ולא נשיא ודבר הנשיאות נתחדש רק אחר זה.
הערה (י״ט): צחוק עשה לנו החכם ווייס בהלכו גם הוא בשיטת קראכמאל הזקן אשר כבר נתבאר ותהי כל ראיתו על זה בספרו ח"א עמוד 99 לאמר:
"האמנם שלפי המסופר במשנה קבל הוא משמעון הצדיק אשר הי' משיירי כנסת הגדולה וכו' אבל אם נתבונן בשלשלה הכהנים הגדולים שחיו ופעלו אחר שמעון הראשון נמצא כי בימים אחרי שמעון לא היתה סבה להעביר ראשות הסנהדרין מן הכהן הגדול אל איש אחר מתוך העם כי אחרי מות שמעון וכו' וכל הכהנים הגדולים האלה היו נאמנים עם ד' וכו' אמנם אחרי מות שמעון השני שעלה אנטיוכס עפיפהאנעס למלוכה ולא ארכו הימים מתחלת מלכותו והעמיד זה הצורר כהנים גדולים זה אחר זה אשר כלם היו ממרים את ד' ועוזבים את התורה ומשתדלים לתמוך את חפץ הממשלה להרוס את הדת היהודית בעת ההיא נראה סבה גדולרה אשר הגיעתם להעמיד את אנטיגנוס בראש הסנהדרין וכו' ואמנם אם הנודע לנו במשנה כי הוא קבל משמעון הצדיק שהי' משיירי כנסת הגדולה וכו' ונאמר ששווי השמות גרם למחבר המשנה שתאר את שמעון השני בתואר שנאמר על שמעון הראשון" אלה דבריו.
ומה נוכל לאמר לגבובי טענות כאלה לשם חקירת דברי הימים.
וכפי הנראה חשב החכם ווייס כי להיות מופלא שבסנהדרין, אינו צריך כלל לידיעת התורה, ולהיות ראש כל חכמי ישראל בתורה, כי אם שדי אם אין האוש ההוא ממרה את פי ד׳, ואינו חפץ להרוס את הדת היהודית.
ודברים כאלה נכתבו לשם דברי הימים אשר רק זה לבד כל ראיתו של ווייס על זה נגד דברי המשנה. ומה יפלא אם דברי ימינו נתהפכו על ידם לתהו ובהו ויהיו כלא היו.
ובאמת טעו כולם בכל דבר הבית דין הגדול והסנהדרין בכלל ויבואר כל זה בדברינו על הבית דין הגדול לפנינו.
