המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה.
עם הלל ושמאי יותחל לנו תקופה חדשה בדברי ימי ישראל תקופת ימי התנאים.
התקופה הזאת עומדת לעצמה ונבדלת מההולכים לפניה, בהיות כל ענינה לברר הקבלות אשר הי׳ להם בפירוש דברי המשנה, ולהעמיד יחד קבלותיהם בגדר עניני המשנה.
יסוד המשנה כולה כבר היתה מסודרת ימים רבים מאד לפני ימי התקופה הזאת (ככל אשר יבורר לפנינו) וכולה היתה לפניהם סדורה טבועה וקבועה בכל לשונה כמו שהוא לפנינו היום.
וישימו הם לבם מראשית ימי התקופה הזאת עד סופה לברר קבלותיהם בכל הנוגע לגדר דברי המשנה.
ובסוף ימי התקופה הגדולה הזאת של ימי התנאים נתחברו ונתוספו גם תמצית כל דברי גדולי התנאים אל יסוד המשנה, ומאז הנם כבר יחד לפנינו, ונכללים אצלינו תחת השם הזה הכוללם יחד.
ודבר כל מעשיהם הגדולים היו מפני כי כבר עברו ימים רבים ושנות מאות מאז נסדרה יסוד המשנה, ובתוך הימים הרבים ההם רגזה ארץ אבותינו תחתיה, בתחלה על ידי מלכי מצרים וסוריא מבחוץ, ואחר זה נוספו גם מהומות ומבוכות גדולות ונוראות מבפנים על ידי המתיונים הצדוקים וכל אגפיהם (ויבואר כל זה לפנינו) וימי האורה אשר היו שם בתוך הזמן הזה לא נמשכו כל פעם כי אם מעט ולא הי׳ שם זמן כדי לבנות חרבות, ולשוב אחר זה לשובב נתיבות.
ורק מה שהיתה כבר המשנה עצמה שגורה בפי כל, בכל לשונה וסגנונה, הצילה מתוך ההפכה ושלא תשתכח תורה בלימודה.
אבל לא הי׳ הדבר יכול להיות כן בנוגע לפירוש דברי המשנה, והנוגע לגדר דבריה. כי מפני אשר כל הדברים האלה לא היו עוד סדורים, ועדין לא הונח אז עליהם עוד חותם לעשותם לטבועים וקבועים בסגנון אחד לכל, כי על כן הנה מסר זה אז כל אחד לתלמידיו בלשונו הוא ובסגנונו, על כן נתחלקו הלשונות, ונשתנו הדעות, וברבות הימים היו מזה ספיקות, ודברים רבים אשר לא ראי זה כראי זה.