140
הלל הבבלי ובבל בכלל
גמליאל ור׳ אליעזר והתנאים שאחריהם, ועל זה הוא שבאה גם המחלוקת על בבל לפי הצורה החדשה שקבלה התקנה לאחר זה, ועל כן גם מקשה ומתרץ על זה בבבלי ובירושלמי מהמשנה, וכל זה בנוגע למה שראו צורך בזמן מאוחר להרחיב יותר דבר התקנה הראשונה. אבל לשון עצם התקנה בשעתה אין ספק שלא הי׳ בבל בכלל, ועל כן נאמר בה ״המביא גט ממדינת הים״ וכמו שהן דברי רש"י ז"ל על זה.
ובימים הראשונים ההם הי׳ כל מושב בני ישראל אז או בארץ ישראל ובבל, או בהמושבות החדשות שהחלו ליסוד אז (ועי׳ ר"ן ז"ל שנדחק בזה מאד) ותהי התקנה אז רק על מדינות הים לבד, היינו המושבות החדשות.
והדבר הזה יוכל להיות גם הוא לראיה גדולה מאד על מעמד התורה בין העם בכללו בבבל.
כי דבר הגיטין הי׳ אז דבר הנעשה מהעם עצמו, ולא בבית דין דוקא, וכמו שהוא גם מפורש במס׳ ערכין ד׳ כ״ג.
משה בר עצרי ערבא וכו׳ אמר אביי וכו׳ אמר ליה רבא והא אנן ידור הנאה תנן ואביי אטו כל דמגרש בבי דינא מגרש.
ולשון רש״י ז"ל שם ״אטו כל דמגרש בבי דינא מגרש שיאמרו לו דור הנאה ילך בצנעה ויגרשנה". והנה עמד הדבר כן בבבל עוד בימי אביי ורבא, ואף כי הי׳ הדבר כן לפניהם, ובהימים הראשונים. ועל כן את אשר לא חשו בימי התקנה בשעתה לבבל, אין זה ראי׳ מצומצמת על ידיעת התורה בבתי הרבים לבד.
כי אם ידיעה שלמה על העם בכללו, כי בודאי נעשה מתחלתו כדין, לפי שבכל דבר הנדרש בסדרי החיים, ונהוג בין העם, ידעו גם הם את כל פרטי הדברים הנדרשים על פי התורה והמצוה מתוך הלימוד בבתי הרבים ופרסום הדברים בחיי העם המסודרים על פי התורה. ועל כן גם אם נכתב על ידי הבעל עצמו ולא על ידי ספרי דדייני בודאי כדין נכתב. ונפלא הדבר כי החוקרים האחרונים בחשבם שאין הדבר נוגע להם לבית מלחמתם, פירשו גם הם את דברי המשנה בגיטין בלשונה "ממדינת הים" רק על המושבות החדשות בין היונים. ויאמר החכם קראכמאל־הזקן במורה נבוכי הזמן שער י"ב עמוד 142: "כבר הזכרנו שמזמן אלכסנדר ושרי צבאיו שמלכו אחריו התישבו היהודים בין היונים ורבו הקהלות הגדולות באלכסנדריא ובשאר ערי היונים שבאסיה הקטנה קפוטקיא וקליקיא ובכל ערי החוף של ים התיכון והמה הנקראין במשנתינו בגיטין ובשאר מקומות מדינת הים עד אטונא וארץ יון ומוקדן." אחריו יאמר החכם ווייס (ח"א עמוד98 ) בדברו גם הוא בתחלת ימי היונים:
"החסרון הזה מידיעת לשון עבר גבר מאד באלכסנדריא, והגיע להם כן מהתערבם בהיונים יושבי הארץ, ואף כן קרה להם בכל המקומות אשר נאחזו בה היונים וביחוד בערים אשר על חוף ים התיכון, המקומות ההם היו נקראים בשם כללי מדינת הים (מורה נבוכי הזמן שער י"ב) ומדעתם בארץ ישראל שהיהודים היושבים במדינות ההם אינם בקיאין בעניני הדת ובדקדוקי הדינים, וגם מצד קלות