הלל הבבלי ובבל בכלל
סט
והוא ממש כדברי הגמ' בחולין ד׳ ק"י שכבר הובאו, והעיר עליה רב שרירא "ורב בקעה מצא וגדר בה גדר דרב איקלע לטטלפוש שמעה לההיא איתתא דקאמרה לחברתה ריבעא דבשרא כמה חלבא בעי לבשולי אמר לא גמירי דבשר בחלב אסור איעכב וקאסר להו כחלי.
ורק בטעות חשבו כי הכונה בכל זה לבבל בכלל, אבל הלשון "רב בקעה מצא וגדר בה גדר" הכונה רק להמקומות ההם ביחוד אשר שם התישב רב, המקומות ההם הרחוקים ממושב בני ישראל הקבוע, מקומות המושב בין ערי העמים, אשר כשתי מאות שנה גם נתבטלו שם כל חיי הקהלות, ואלה אשר נשארו ישבו שם אל עקרבים ויסתירו יהדותם. והמעשה הזאת בדבר בשר בחלב בעיר טטלפוש כבר נתבאר שגם במקומות ההם הי׳ זה דבר היוצא לגמרי מכללו, וכי גם העיר הזאת לא נתישבה עדין מקהלת ישראל.
וזה הוא הדבר אשר לא מצאנו כן בשום מקום לשמואל, מפני שהוא היתה מצודתו פרוסה על מקומי המושב העיקרי של בני ישראל בבבל נהרדעא וכל פדוודהא אשר שם בנאו ביתם התורה והמצוה. והחוקרים האחרונים חשבו כי הי׳ רב מחמיר גדול ולא שמואל, וכל זה רק טעות, ובמקום שהיו באמת אינם בני תורה שם החמיר גם שמואל ועוד יותר מרב.
ועי׳ במס׳ שבת ד׳ קל"ט "שלחו ליה בני בשכר ללוי כילה מהו כשותא בכרמא מהו מת ביום טוב מהו אדאזיל נה נפשיה דלוי אמר שמואל לרב מנשיא אי חכימת שלח להו שלח להו כילה חזרנו על כל צידי כילה ולא מצינו לה צד היתר, ולישלח להו וכו׳ לפי שאינן בני תורה כשותא בכרמא עירבוביא ולישלח להו וכו׳ לפי שאינן בני תורה, מכריז רב האי מאן דבעי למיזרע כשותא בכרמא ליזרע וכו׳.
והנה רב מנשיא השיב על פי שמואל, ומפני שהשיב למקום שאינן בני תורה החמיר עליהן כל כך עד שגם אסר להם כשותא בכרמא דבר אשר רב הכריז והתיר בהדיא.
ובכל זה לא נמצא כן בשום מקום על שמואל במקומו, ככל אשר נמצא זה על רב, וזה לפי ששמואל ישב במקום התורה אשר קנתה שם מקומה מהימים היותר ראשונים. וכבר הערנו גם בח"ב על יסוד הדבר הגדול מחילוק הארצות בבבל, אשר גם בכל כחו הגדול של רב, אשר יסד נם מתיבתא בהמקומות ההם, בכל זה לא עצרה המתיבתא הזאת כח בימי האמוראים לעמוד בכח עצמה.
ובכל פעם אשר הראש לא הי׳ יחד עם יזה גם ראש הדור בגודל תורתו, נתבטלה סורא מהיות למתיבתא.
לא כן פומבדיתא (נהרדעא ופומבדיתא אחת היו, כסורא ומתא מחסיא) מאז נוסדה עמדה בלי הפסק עד סוף ימי הגאונים (ס"ה) . וסורא כבר אחרי מות רב חסדא נתבטלה עד ימי רב אשי, ובכל ימי
הערה (ס"ה): רק בסוף ימי הסבוראים הופרע שם המצב לזמן של עשרים שנה, וגם אז מצאו מקומם סמוך לשם בפרח שבור, אשר באו שם גם מקורא ושם הי' סוף סברא, וכל זה נמשך רק זמן קצר של עשרים שנה, ואחר זה נפתחה פומבדיתא כמו שהיתה.