120
הלל הבבלי ובבל בכלל וכמה אומץ הלב הי׳ דרוש אז לראשי חכמי הדור להרים מכשול מדרך עמם, וכל אשר נחדור יותר אל כל פרשת המעשים מבחוץ יותר נבין, ויותר נכיר את כל המראה הגדולה מבפנים, ויותר נכיר להבין את חכמתם הנדולה של הלל וחביריו לתת מרוחם על העם לעודדם לנטלם לבלי יאבדו דרכם.
וראוי לנו לתת לב על הדברים שבין ר׳ יהודה ור׳ יוסי ביומא ובמנחות לדעת גם משם טיב סגולת האומה בכללה היושבים במקומם בבבל.
כי בהברייתא (במנחות ק׳ וביומא ס״ו) נאמר: תניא נמי הכי ר׳ יוסי אומר לא בבליים הם אלא אלכסנדריים הם וכו׳ אמר לו ר׳ יהודה תנוח דעתך שהנחת את דעתי(נ״ז).
ורש"י ז"ל פי׳ שם "משפחת ר׳ יהודה מבבל היתה לפיכך שמח בדברי ר׳ יוסי".
ורבינו הגדול לא דקדק בזה וכתב כן רק לפרש טעם שמחתו של ר׳ יהודה אבל הדבר ידוע כי גם ר׳ יהודה גם ר׳ יוסי אבותיהם מארץ ישראל היו ויבואר לנו במקומם. והדברים פשוטים כי אף שלא היו הם מבבל, אבל סגולת האומה היתה שם, ועל כן הי׳ הדבר תמוה לר׳ יהודה עד ששמע מר׳ יוסי פשר הדבר.
וסגולת האומה וצבי עדים אינם צריכים להיות דוקא ביחוד אבותיו של זה או של זה כדי לחבבם עלינו ושנחוש לכבודם.
ועל כן כאשר שמע מר׳ יוסי פירוש הדברים שמה, ואמר לו תנוח דעתך שהנחת את דעתי.
ואמנם כי גם בנוגע להבבליים אשר התישבו באלכסנדריא, בני בניהם של עזי הנפש אשר יצאו מבבל, בני בניהם של אלה אשר ברובם חיו על חרבם, הנה גם בהם מתוך גנותם הננו רואים גם את שבחן, בנוגע לשמירת המצוות. כי במנחות לא בא הדבר כי אם לפרש ענין דברי המשנה. שנאמר בה חל להיות (יום הכפורים) בערב שבת שעיר של יום הכפורים נאכל לערב. והדברים האלה היו מחוסרי הבנה אלו לא פירשה המשנה דבריה. שאיך יהי׳ נאכל לערב והלא הוא שבת, ואי אפשר לבשלו, ובערב שבת הי׳ אסור משום יום הכפורים ואחר זה משום שבת.
על זה מפרש דבריו שנאכל לערב היינו שהכהנים הבבליים כדי שלא יבוא לידי נותר ומפני שאין בזה דרך ואופן אחר, על כן הי׳ נאכל על ידן כמו שהוא חי.
הנה עשו זה כדי שלא יבוא לידי נותר ולקיים מצוותו כדין אכילתו, וכן במס׳ יומא ס׳׳ו מפורש בברייתא שהיו אומרים מה שהי צפירא דין וחובי דרא סגיאין.
ועל כן הנה גם מתוך גנותם של הבבליים יושבי אלכסנדריא גם משם הננו יודעים את עיקר יסוד הדבר, עד כמה היו הבבליים שומרי תורה ומצוה עד כי גם פליטיהם בארץ אחרת הלכו ברובם בדרכי אבותיהם בארץ בבל.
-------------------------
הערה (נ״ז): ובמס' יומא ס״ו הגירסא להיפך שעיקר הדבר אמר ר׳ יהודה, ור׳ יוסי הוא שאמר לו תנוח דעתך שהנחת את דעתי ולענין דברינו בפנים הכל אחת אם ר' יוסי אמר זה או ר׳ יהודה, אבל עיקר הגירסא היא כמו שהיא במנחות.
