112
הלל הבבלי ובבל בכלל
ואבי אמו של הלל זמנו בתחילת ימי החשמונאים שהלל בסוף ימי שלמינון אשת אלכסנדר ינאי כבר שימש לפני שמעיה ואבטליון הנה נולד בסוף ימי יוחנן כהן גדול יוחנן הורקנוס, היינו שנולד, בימי הדור השני מהחשמונאים ואבי אמו זמנו בראשית ימי החשמונאים.
והחכם קראכמאל הזקן במורה נבוכי הזמן שער י' עמוד 59יאמר:
"מיד כשנחו מן המלחמה (בימי החשמונאים) ומשעבוד היונים ושרי צבאותם ומתרעומות ונכלי הפושעים הי‘ החתום האחרון והמוחלט לכתבי הקדש אחת מפעולות היותר גדולות של בית דינו של חשמונאי(נ״ג), וזה שהגם שהיו מכבר כתובי הכ"ד כתובים יושר ומתוקן על ידי הסופרים אנשי כנסת הגדולה שבשבעת הדורות מעזרא עד שמעון השני כמבואר למעלה(נ״ד) הנה כעדות הכתוב בדברי הימים (ספרי המקביים) שהעתקנו נפוצו כל הספרים, ונשרפו ונשחתו ונם נזדייפו בידי האויבים והפושעים כל ימי השמד והמלחמה הארוכה (נ״ה) שאחריו ,ובאו עתה אלה הפרנסים הטובים וקבצו כל ספרי הקודש על הדרך שעשו הסופרים מזמן עזרא ואילך וכו׳.״
והנה אין דברינו במקום הזה עם יסוד כל החקירה הזאת אשר מקומה בחלקי הספר הקודמים. והננו רחוקים מאד מלהסתפק בחקירת דברי ימינו הנפלאים בתשובות כוללות, כבודם הגדול הוא חקור דבר, וגם כל פרטי החקירה הזאת יבוארו לנו במקומו לכל ענינם.
הלכה א' ״הכותב תפילין וכו׳ ואין חוששין שמא נמחקה אות מתוכן או שניקבה הלל הזקן הי' אומר אלו משל אבי אימא.״
ובמכילתא בא (עי' רא״ש סוף הלכות תפלין) נאמר כאן ימימה וכו' מנין שצריך לבדוק תפילין אחד לי״ב חדש, דברי ב״ש ב׳׳ה אומרים אין צריך בדיקה שמאי הזקן אומר אלו תפילין של אבי אימא אבל ט״ס הוא ״שמאי הזקן" והגירסא הנכונה היא, כמו שהוא בירושלמי ״הלל הזקן" ודבריו באמת כדברי ב״ה, וכן הגירסא בדברי הרמב״ם וכמו שנתבאר וע״כ סברי ב״ה כהלל, וסמכו על קבלתו של הלל מבבל ויש כיוצא בזח הרבה.
ובירושלמי הוא מחלוקת רבי ורשב״ג וכונת מחלקותם איך להכריע אם כבית שמאי או כבית הלל. ובתוס' מנחות ד׳ מ״ג ד״ה תפילין נשתבשה הגירסא עוד יותר.
הערה (נ״ג): כל הדבר הזה אינו כי אם את אשר בדו להם חוקרי העמים מלבם למטרתם, ואחריהם נשאו אלומותיהם חוקרי ישראל, ובכל זה ירשה לו׳ החכם קראכמאל לנהג את קולמסו בלשונות כאלה כאלו הי׳ זה דבר הבא מפורש בהמקורים, וזה דבר חדש מאד להשתמש בסגנונים כאלה במקום אשר גם מתחלתו לא נברא מתוך חקירת דברי ימינו כי אם מתוך השתדלות להכחישן, ועל כן באמת כל דבריהם נגד הדברים עצמן וכל זה יבואר לנו לכל פרטיו במקומו.
הערה (נ״ד): במקומו יבואר לנו הטעות אשר טעו בזה בדבר שמעון השני, ועי׳ להלן בדברינו על יסוד המשנה מפרק ו׳ ולהלן.
הערה (נ״ה): להבהיל את הקוראים הרשה לו לבדות מלבו דברים אשר אין זכר למו ואשר לא היו כלל, ולא יוכלו להיות, ברשעת האויבים והפושעים נשרפו ספרי הקדש בכל מקום אשר באו לידם ,אבל מה ענין לנזדייפו אשר יאמר, הפושעים ומרשיעי ברית דבר לא הי׳ להם עם כתיבת ספרים. הם כחשו בד׳ וינזרו לבושת ויעבדו עצבים, אבל דבר לא הי׳ להם לא עם כתיבת ספרים חדשים, ולא לזייף את הישנים. אם מצאום לפניהם שרפום, והשחיתום אבל לא שזייפום. תכלית כל מעשיהם כן הי׳ כי יתבולל ישראל בעמים ולא יוכר שם ישראל ככל אשר יבאר לפנינו בדבדינו ״צדוקים ובייתוסים״.