עמוד:ספר דורות הראשונים א'.pdf/117

‫‪112‬‬

‫הלל הבבלי ובבל בכלל‬

‫‬‫ ‫ואבי אמו של הלל זמנו בתחילת ימי החשמונאים שהלל ‫בסוף ימי‬ ‫שלמינון אשת אלכסנדר ינאי כבר שימש לפני שמעיה ואבטליון הנה נולד בסוף‬ ‫ימי יוחנן כהן גדול יוחנן הורקנוס, היינו שנולד, בימי הדור השני מהחשמונאים‬ ‫ואבי אמו זמנו בראשית ימי החשמונאים‪.‬‬

‫והחכם קראכמאל הזקן במורה נבוכי הזמן שער י' עמוד ‪ 59‬יאמר:‬

"מיד כשנחו מן המלחמה (‬בימי החשמונאים) ומשעבוד היונים ושרי צבאותם‬ ‫ומתרעומות ונכלי הפושעים הי‘ החתום האחרון והמוחלט לכתבי הקדש אחת‬ ‫מפעולות היותר גדולות של בית דינו של חשמונאי^(נ״ג), וזה שהגם שהיו‬ ‫מכבר כתובי הכ"ד כתובים יושר ומתוקן על ידי הסופרים אנשי כנסת הגדולה‬ ‫שבשבעת הדורות מעזרא עד שמעון השני כמבואר למעלה^(נ״ד) הנה כעדות‬ ‫הכתוב בדברי הימים (ספרי המקביים) שהעתקנו נפוצו כל הספרים, ונשרפו‬ ‫ונשחתו ונם נזדייפו בידי האויבים והפושעים כל ימי השמד והמלחמה הארוכה‬ ^(נ״ה) שאחריו‪ ,‬ובאו עתה אלה הפרנסים הטובים וקבצו כל ספרי הקודש על‬ הדרך שעשו הסופרים מזמן עזרא ואילך וכו׳‪.‬״‬

‫והנה אין דברינו במקום הזה עם יסוד כל החקירה הזאת אשר מקומה בחלקי‬ הספר הקודמים‪.‬‬ ‫ והננו רחוקים מאד מלהסתפק בחקירת דברי ימינו הנפלאים בתשובות כוללות, כבודם הגדול הוא חקור דבר, וגם כל פרטי החקירה הזאת יבוארו לנו במקומו‬ ‫לכל ענינם‪.‬‬ ‫‬‫

---

‫‬‫ ‫הלכה א' ״הכותב תפילין וכו׳ ואין חוששין שמא נמחקה אות מתוכן או שניקבה הלל הזקן הי' אומר‬ אלו משל ‫אבי אימא.״‬

ובמכילתא בא (עי' רא״ש סוף הלכות תפלין) נאמר כאן ימימה וכו' מנין שצריך לבדוק תפילין אחד לי״ב‬ חדש, דברי ב״ש ב׳׳ה אומרים אין צריך בדיקה שמאי הזקן אומר אלו תפילין של אבי אימא אבל ט״ס הוא ״שמאי הזקן" והגירסא הנכונה היא, כמו שהוא בירושלמי ״הלל הזקן" ודבריו באמת‬ ‫כדברי ב״ה, וכן הגירסא בדברי הרמב״ם וכמו שנתבאר וע״כ סברי ב״ה כהלל, וסמכו על קבלתו של הלל מבבל‬ ‫ויש כיוצא בזח הרבה‪.‬‬

‫ובירושלמי הוא מחלוקת רבי ורשב״ג וכונת מחלקותם איך להכריע אם כבית שמאי או כבית הלל‪.‬‬ ‫ובתוס' מנחות ד׳ מ״ג ד״ה תפילין נשתבשה הגירסא עוד יותר‪.‬‬

הערה (נ״ג): כל הדבר הזה אינו כי אם את אשר בדו להם חוקרי העמים מלבם למטרתם, ואחריהם‬ ‫נשאו אלומותיהם חוקרי ישראל, ובכל זה ירשה לו׳ החכם קראכמאל לנהג את קולמסו בלשונות כאלה כאלו הי׳‬ ‫זה דבר הבא מפורש בהמקורים, וזה דבר חדש מאד להשתמש בסגנונים כאלה במקום אשר גם מתחלתו לא‬ ‫נברא מתוך חקירת דברי ימינו כי אם מתוך השתדלות להכחישן, ועל כן באמת כל דבריהם נגד הדברים עצמן‬ ‫וכל זה יבואר לנו לכל פרטיו במקומו‪.‬‬

הערה (נ״ד): במקומו יבואר לנו הטעות אשר טעו בזה בדבר שמעון השני, ועי׳ להלן בדברינו על‬ ‫יסוד המשנה מפרק ו׳ ולהלן‪.‬‬

הערה (נ״ה): להבהיל את הקוראים הרשה לו לבדות מלבו דברים אשר אין זכר למו ואשר לא היו ‫כלל, ולא יוכלו להיות, ברשעת האויבים והפושעים נשרפו ספרי הקדש בכל מקום אשר באו לידם‪ ,‬אבל מה ענין לנזדייפו אשר יאמר, הפושעים ומרשיעי ברית דבר לא הי׳ להם עם כתיבת ספרים. הם כחשו בד׳ וינזרו לבושת‬ ‫ויעבדו עצבים, אבל דבר לא הי׳ להם לא עם כתיבת ספרים חדשים, ולא לזייף את הישנים.‪ אם מצאום לפניהם‬ ‫שרפום, והשחיתום אבל לא שזייפום. תכלית כל מעשיהם כן הי׳ כי יתבולל ישראל בעמים ולא יוכר שם ישראל‬ ככל אשר יבאר לפנינו בדבדינו ״צדוקים ובייתוסים״‪.‬‬ ‫‬‫