הלל הבבלי ובבל בכלל
נב כי מעלת יוחסין אינו דבר העומד לעצמו, ואינו פרט אחד בודד הבלתי תלוי בהכלל של ידיעת והנהגת כל התורה כולה.
טהרת יוחסין תלויח יחד עם דני קדושין, דיני גיטין, ודיני עריות בכלל, שכל אלה יחד הנם כבר המקצועות היותר גדולות שבתורה. ודבר שאי אפשר הוא כי החזיקו בארץ ישראל את בני ישראל בארץ בבל בכל דיני יוחסין במעלה יותר גבוה ממה שחשבו את עצמם מבלי אשר ידעו את התורה בבבל לכל פרטיה, ומבלי אשר היתה שם הנהגה מסודרת על פי התורה, ומבלי אשר דקדקו שם כל העם בכל דקדוקי מצוות.
ואפי׳ אם היו נכשלים שם באיזה פרט מדינים אלו, ואפי׳ אם היו מקילים שם באיזה דבר קל לא הי׳ זה לא אפשר, ולא עולה על הדעת ככל אשר יבואר.
ויש לנו בזה דברים מפורשים על הזמן הקדום ,עד כמה דקדקו בארץ ישראל בנוגע לחשש של טהרת יוחסין, אשר מזה נוכל להבין יותר את ענין בבל בכל זה אשר אותה העמידו במעלה היותר גדולה גם למעלה מארץ ישראל.
והענין הזה הוא ממה שהי׳ בהזמן שלפני הלל, ובימי הלל בא הדבר לידי בירור.
ובמס׳ בבא מציעא ד׳ ק״ד בא "דתניא אנשי אלכסנדריא היו מקדשין את נשותיהן ובשעת כניסתן לחופה היו באים אחרים וחוטפין אותן מהן ובקשו חכמים לעשות את בניהם ממזרים אמר להן הלל הזקן הביאו לי כתובת אמכם הביאו לו כתובת אמן ומצא שכתוב בהן לכשתכנסי לחופה הוי לי לאינתו ולא עשו בניהן ממזירים".
ודבר פשוט הוא שזה שנאמר "ובשעת כניסתן לחופה היו באין אחרים וחוטפין אותן מהם שלא הי׳ זה כי אם מקרים בודדים שקרו שם באלכסנדריא של מצרים ובכל זה משום מעלת יוחסין שמו לב כל כך להמקרים הבודדים האלה שהי׳ בהם חשש אשת איש וחשש ממזרות, עד שמתוך שלא הי׳ אפשר לברר מי ומי, על הימים שלפני זה שקרה כן, רצו לפסול החתון עמהם "ובקשו חכמים לעשות את בניהם ממזירים.״
ונתבטל הדבר רק מתוך חכמתו הגדולה של הלל הבבלי אשר הבין מעצמו שדבר שאי אפשר הוא שיהי' אצל בני ישראל הקדושים דבר כזה לפרוץ כן באיסור אשת איש, וראה והבין שבהכרח בא הדבר מתוך שבימים הראשונים הי׳ שם תקון כולל שהאירוסין אינם קדושין, ושהי׳ תנאי בית דין בדבר שם, ובקש כי יביאו לו כתובותיהם ומצא שם שבאמת כן הדבר. ואלכסנדריא של מצרים היא מכלל כל הארצות שהן עיסה לארץ ישראל, בכל זה, וארץ ישראל עצמה רק עיסה לבבל. ומזה נוכל לדעת ולהבין את מצב התורה בארץ בבל במשך כל הימים הרבים ההם, היינו מראשית ימי הגולה עד סוף הימים, ואת השמירה המעולה ודקדוק הגדול בכל פרטי דיני גיטין וקדושין ועריות אשר שמרו ודקדקו שם בארץ בבל ואת כל טהרת חיי המשפחה אצלם. ובמס׳ עדיות פרק ה׳ משנה ג׳ נאמר העיד ר׳ יהושע ור׳ יהודה בן בתירא על אלמנת עיסה (משפחה שיש בה חשש איסור ספק ספיקא ביוחסין) שהיא כשרה לכהונה שהעיסה כשרה לטמא ולטהר לרחק ולקרב ,אמר רבן גמליאל