98
הלל הבבלי ובבל בכלל
פרק כ״ג. וחוקרי אשכנז אשר תחת לחקור ולדעת את דברי ימינו הנפלאים, שמו השתדלותם למצוא דרכים והשערות איך להכחישם הנה לא לבד שמכל דבר הלל לא ראו ולא הכירו את המעמד הגדול אשר עמדה בו התורה בבבל, (עי׳ דברינו עם ראפאפורט בח"ב עמוד 171) כי אם שמצאו להם על פי דרכם עוד ראי׳ מזה להכחישם.
והחכם ווייס בערבבו את שני המעשים יחד מאת אשר בא הלל בפעם הראשונה מבבל בימי שמעיה ואבטליון לפני ארבעים שנה, יחד עם המעשה והמאורע הכולל אשר בא ארבעים שנה אחר זה בגפו לארץ ישראל ימים רבים אחרי מות שמעיה ואבטליון ויהי לראש הדור ראש כל חכמי התורה, יקום (בח״א עמוד 156) ויאמר:
"נפשו חשקה בתורה וילך לו לירושלים לשמוע תורה מפי שמעיה ואבמיליון מזה נראה כי בעת ההיא לא היו בבבל בתים לתורה, הן אמת כי בימי הגולה היתה התורה נטועה בבבל, גם האנשים אשר החזירוה לארץ ישראל ונטעוה שם היו בבליים, אבל לא כהימים הראשונים היו הימים האלה כי העתים השתנו ודרישת התורה באה עתה למדרגה חדשה וזאת המדרגה היתה תלויה בארץ ישראל, אשר שם נולדו רובי ההלכות והמדרשיס וכו׳ ועל כן מובן מעצמו כי בבבל לא הי׳ מקום דרישת התורה ולא הי׳ יכול להיות, וגם לא הגיע אלינו דבר גדול או קטן מדרישת התורה ליהודים הבבליים וכו׳ רמז לדבר כי דרישת התורה בבבל אך מעטה היתה יורה לנו הענין המסופר מאיזיטיס מלך האריאביני שנכנס עם אמו לדת היהודים ושלח את בניו לירושלים ללמוד תורה (יוסיפון קדמוניות סי‘ כ׳) אף שבבל קרובה אליו, ומהמשך הסיפור ההוא נראה עוד הבדל אחר בין דעות הירושלמיים והבבליים, כי יסופר עוד שם שרבו של איזיטיס אשר למדוהו את תורת היהודים הי' יהודי מבני ארצו ושמו הנניה וכאשר נועצו יחד הרב ותלמידו על דבר הכרח המילה התיר חנניה למלך לקבל דת היהודים בלי שימול בשר ערלתו, כי אמר שיתכן לעבוד את האלקים אף בהיות לו ערלה רק ידבק בתורת היהודים בלב שלם, לא כן חשב חכם יהודי אחר מבני ארץ הגליל הנקרא בשמו אלעזר כי הוא אמר למלך כי לא יספיק לדעת את דרכי אלקים ואת תורותיו אבל יצטרך לשמור את מצותיו והמילה היא חובה אשר בשום ענין אין להפטר ממנה, ומזה נראה כי הבבלי לא שם את המעשה עיקר, ודאי שהבבליים לא היו מדקדקים בדקדוקי מצות המעשים כבני ארץ ישראל, וגם זה מופת קצת כי בבבל לא דקדקו בדקדוקי התורה והסופרים כהירושלמיים" אלה דבריו.
ובחפזו טעה החכם ווייס טעות גדול, כי הדבר לגמרי להיפך כי חנניה הבבלי הורה כדין וכהלכה, ואליעזר הגלילי לא ידענו מה הי׳ לו.
כי הדבר ידוע אשר בכל תורת ישראל אין שם לא חק ולא מצוה על אחד מהאומות למול בשר ערלתו או להתגייר. עליהם רק זאת לשמור את מצות בני נח על פי התורה ובזה הוא קונה עולמו.
