עמוד:משא בערב.pdf/11

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דף זה עבר אימות


‫הרב והמוכיח‪ ,‬אל הסוחר והתגר‪ ,‬אל בתי-כנסיות ובתי-מדרשות — ‫רוח כולם תיכן ועמד על אָפים ומהותם‪ .‬ואף כי "כל עובר אורח ‫ישפיל או ירים האמת כחפצו"‪ ,‬ הנה בה בשעה שישב לכתוב את ‫ספר תיורו זה קיבל על עצמו להיות ‪"‬רק האמת נר לרגלו ואור לנתיבותיו"‪ .‬ואמנם ספרו זה‪ ,‬בן ארבע‪-‬עשרה הפרקים‪ ,‬הוא ציור‬ ‫נאמן של המצב המדיני, ‬המשפטי והצבורי של כל תושבי המדינה, ‪‫היהודים והערבים,‪ ‬ויחוסיהם ההדדיים‪ .‬מתוכו אנו למדים הרבה ‫מתולדות היהודים במרוקו בימים עברו‪ ,‬והוא משמש לנו מקור‬ ‫חי ונובע לחקירת ההסתוריה הזו‪ .‬ועד כמה יצאו לספר הזה מוניטין ‫בעולם המדעי‪ ,‬משמשת לנו העובדה, ‬שהפרופיסור שלמה שילר—‫סינשי תרגם אותו לאנגלית ויוציאו לאור ביחד עם הנוסח העברי ‫בקמברידג׳ בשנת תרמ״ו‪.‬‬

‫בסוף ה‪ספר אנו מוצאים גם אחד משיריו המדבר על מצוקות‬ ‫האנשים יורדי-הים ועל המית לבם למראה הסער המתרגש לבא.

‫הספר יצא לאור עד עתה בכמה מהדורות‪ :‬ברלין תקנ״ב, וינה תקצ״ד, ‬וילנה תקצ״ה‪ ,‬ורשה תר״ח ועוד‬

.י.א