── 4 ──
ונדדו משפחות משפחות כמה עתים וזמנים בערי פרס, ומפרס באו להתיישב לכורדאבאן (כורדבאן Курдабонь) אשר בארץ שירוואַן (מדי) ורבים באו ונתיישבו במקום הנקרא יהוד-קאַטטאַ (Джуудъ-Катта) אשר בארץ קאַייטאַג וטאַבעסאַראַן (Кайтаго-Табесаранъ), מפני סבות ותלאות רבות אשר אינם זוכרים כעת עזבו גם את המקום ההוא, והלכו ממקום למקום לבקש רחמים מאת גדולים ושרים בעלי זרוע וכח, שיהיו להם למגן ולמחסה בעתות מצוקותיהם, חיו אז חיי צער ועוני, נרדפים היו מאת העמים העריצים והפראים ילודי ההרים, מפני הצרות הרבות והאיומות אשר סבלו כמה מאות שנה, ומן הנדודים הרבים אשר נדדו ממקום למקום וממדינה למדינה, נאבדו שטרי הקבלה שלהם, וכתבי תעודותיהם אשר היו בידיהם מאבותיהם הקדמונים עוד מזמן צאתם מבבל. בזמן קאזי-מולא, גאַזמאַט-בעק ושאמיל סבלו היהודים צרות רבות, באשר לא המירו דתם בדת מחמד, ואשר לא עזרו להם במלחמותיהם עם הרוססים, ואם לחמו לפעמים היה באונס כאשר נלקחו אליהם בשביה. תמיד הייתה כל מגמתם לבוא תחת מחסה הרוססים, יען כי ראו את אלה מאחיהם, אשר על פי המקרה באו תחת מחסה ישבו שלו ושאנן ואור היה בכל מושבותיהם. עת אשר העיר טעמיר-כאן-שורא נעשתה למבצר (בשנת 1834) כאשר נתרבו חילות וצבאות הרוססים בתוך המבצר, אז כשלשים וחמשה בתים מישראל באו ממקומות שונים, כמו ממאדזשאליס (Маджалисъ) אשר בארץ קייטאגא-טאבעסאַראַן ומכפר טארקו ומכפר קוסטעק וטאשקיטשו (יכסי) ומכפר דזשענגוטאַיי ודורגעּלי ובוינאַק, ונתישבו ברשיון ממשלת רוסיא במבצר טעמיר-כאן-שורא, בחלק העיר אשר הפרסיים והמושלמנים יושבים בו, ויתארו עדה בפני עצמה, ויבחרו ראש לעדתם בהסכם הממשלה, ובנו להם בית תפלה מהודר מאוד מאבנים ולבנים, גם מקוה מים חשובה עשו באולם בית התפילה, ומימיה נקיים וטובים, וגן ירק נחמד עם אגן מים לרחיצת ידים ורגלים בחצר בית תפלתם, והיהודים ההם יושבים שם גם עד היום הזה ועומדים תחת חוקי הממשלה כיתר תושבי העיר. בדברים האלה הגישו יהודי טעמיר-כאן שורא בתשובתם להנסיך דזשאָרדזשאַדזע (Кн. Джорджадзе) המושל והפקיד על מדינת דאגעסטאן הצפונית, כפי שנראה מאגודת הכתבים הנמצאת באוצר הכתבים להממשלה מיום 30 אפריל 1865 נומ' 566, בעיר הזאת.
בגדי היהודים האלה כבגדי הטשערקעסים, ובגדי נשיהם כבגדי הנשים הטשערקעסיות, וכאנשים וכנשים יחדיו נושאים את מלבושיהם עד אשר יבא קיצם ויקרעו לגזרים מרוב זוקן. את כובעותיהם הגבוהים מעורות כבשים הנקראים פאַפאַכֿאַ, לא יסירו מעל ראשיהם, אף אם יבאו אל תוך בתי המשפט של הממשלה, כי כן חוק הארץ, מתחת כובעותיהם יתראה אַראַכֿטשין (арахчинъ) והם כמו ײארמולקע עברית, כולם הולכים מזוינים בדקר (кинжалъ) ובקנה רבה (пистолетъ) ובחרב (шашки) כמו הטשערקעסים שכוניהם, מקטון ועד גדול, ולא יסירו את כלי נשק מעליהם אף בשנתם ואף בבית תפלתם. לשונם לשון פרס קדמון או לשון טאַט וכותבים אגרותיהם בשפה אשר ידברו בה, אבל בכתב אשורית מעורב בכתב רש"י, וידברו גם בלשונות העמים והלאומים אשר הם יושבים בקרבם, אחדים ידברו גם בשפת רוסיא. החכמים ידברו בשפה עברית מעורבה במילים תלמודיים. וכמעט קשה
