── 23 ──
להנוסע ההולך לאסוף ידיעות דברי הימים לבני ישראל אשר בקוקז ודאגעסטאן ברשיון הממשלה הרוממה יר"ה מוהר"ר יוסף יהודה בן יעקב הלוי טשארני הי"ו.
"אנחנו קהל ישראל בטארקו מודיעים לכבודך, מה שאנחנו זוכרים ויודעים בקבלה מאבותינו, אשר יצאנו מירושלים, אבל אין אנו יודעים מאיזה בית [1], והלכנו דרך ארץ פרס ושירוואַן ונתישבנו במדינה הזאת, בכפר דזשוהוד-קאַטטאַ, וישבנו שם ימים רבים, ואין אנחנו יודעים באיזה זמן. מפני הגלות המר והגדול, ומפני הגנבים והליסטים ברחנו משם ובאנו לקאַראַבודאַקענט וקנינו לאנו קרקעות מן השרים, וישבנו שם בערך מאה שנים, אחרי כן החלו הגוים שכינינו לצער אותנו, גנבו את כלי ביתנו, חפרו את הקברים וגנבו את התכריכים מן המתים ועוד צרות רבות סבלנו מהם, עד אשר הוכרחנו אז לעזוב את המקום ההוא ברצון השר מעכֿטישאַמכֿאַל (משל 1794-1830), נתישבנו בטארקו מקום מושב שלו, והוא הבטיח לנו להגין עלינו מכל נזק וצרה, ואם יהיה לנו איזה נזק התחייב את עצמו להחזיר לנו בכסף, והרבה להטיב עמנו. ויתן השר ההוא פקודה לכל המושלמנים, מי מהם שיהרוג נפש יהודי מחויב הרוצח למלאות עוש של כבש בכסף ולשלם לבית היהודי הנרצח, ויתן לנו שדות וכרמים בחנם ומקום לשבת במישור, ואנחנו שלמנו להשר ההוא מס שלושה רו"כ עם עור של כבש מכל בית לשנה. כשנפטר השר ההוא, נשארנו תחת מחסה בנו סולעיימאַן-פאַשאַ (משל 1830-1836), והרבה להטיב גם הוא עמנו כאביו הטוב והישר, ונתנו לו המס כמו שנתנו לאביו. עבודת השר לא עבדנו, רק עסקנו במלאכת יד. היינו מעבדים עורות וזרענו עשב הטאבאק וגם עסקנו במסחר. בזמן הגענעראל יערמאָלאָוו שלחה אותנו הממשלה לעבודה, לבנות מבצרים ומגדלים שבע שנה תמימות [2] בכל יום ויום, בזמן שכל כפר וכפר מושלמנים הלכו רק יום אחד אל המלאכה על הסדר, ולא היה לנו זמן לעשות מה לבתינו. וכן היה דרך חיינו פת במלח ומים אכלנו בדוחק גדול, ממה שהביאו לנו נשינו ממלאכת ידיהן בלבד. הגענעראל יערמאָלאָוו הבטיח לנו שכר תשלומים חלוף עבודתנו בעד שבע שנים, אבל אנחנו לא קבלנו אף פרוטה אחת. ואולי בא שכרנו ליד השר שלנו, אבל הוא לא השיב לנו, וזה היה שכרנו מכל עמלנו, בעת אשר אחד מאיתנו הלך על השעה לביתו, הכוהו במכה רבה ונוראה! כאשר נשלמו הבנינים והמבצרים והמגדלים חזרנו למלאכת ידינו כבראשונה, וישבנו כעשר שנים בשלום ושלווה. אחרי כן בא קאַזי מוללאַ ושרף את בתינו, ושלל את כל רכושנו, ואנחנו נתפזרנו אחד אחד בין כפרי הגוים וישבנו ביניהם בעוני ובלחץ גדול כשתי שנים, ויקרא אותנו השר שאַמכֿאַל עוד פעם אל העיר טארקו, ויתן לנו מקום לשבת למעלה מעט ממקומנו הראשון. והמושלמנים עזרו לנו במעט כסף בהלואה לבנות לנו בתים לשבת, וישבנו כשתים עשר שנים בשלוה, עד שבא שאַמיל ושרף עוד פעם את בתינו ושלל את רכושנו ונשארנו במצב רע ונורא למאוד. ברוב עמל ויגון בנינו
- ^ כפי הנראה ר"ל מאיזה שבט, או הכונה לבית ראשון ושני. ה.
- ^ הוא המבצר בורנאייא (Бурная) אשר ממעל העיר טארקו. לפי דברי הנוסע החכם אייכֿואלד אשר היה שם בשנת 1825 נשלם המבצר בזמנו אשר תחלת בנינו היתה בשנת 1821. לפי דבריו נמשכה המלאכה רק חמש שנים ולא שבע שנים כדברי היהודים, ואולי היו מלאכות ועבודות אחרות במשך עוד שתי שנים?
