ועיין בחיי ריש פרשת בראשית. ויאמר לי רבי: קח ס' בחיי; ואקח, ואבקש, ואמצא שהוא דורש מלת אלהים בשתי מלות, אל הם ושזה פירוש הי"וד של וזכור את בוראיך מלא. וישתומה רבי ויאמר: חלילה! הספירות אינן אלהות. ואני שמעתי ולא אבין, ואעמוד מרעיד, איך ואמר ר' בחיי דבר שיצדק לומר עליו חלילה! ואני ידעתי את ר' הנזכר שהוא גדול מאד בחכמה, וגם חכמת הקבלה לא נסתרה מלפניו, אף על פי שכל ימיו לא רצה לדבר בה דבר. ויותר תמהתי כשגדלתי וקראתי קצת בספרי הקבלה, וראיתי המחלוקת שבין המקובלים בענין הספירות, ואמרתי בלבי: איך אפשר שתמצא עוד מחלוקת, אחרי שקם הרב הא"רי ותירץ כל הספקות ברוח הקדש השורה עליו. ומאין באה לר' הקבלה שאין הספירות אלהית, אחרי שהרב הא"רי כבר הורה היותן עצם האלהות?
האורח: אני אברר לפניך הענין על בוריו, ועתה נברך על המזון שאכלנו.
ויהי אחרי הברכה, ויאמר אלי האיש: איני יודע איך יתפארו המקובלים שחכמתם מקובלת בידם, ושאין להרהר אחרי דבריהם, רק לקבלם כאילו מסיני ניתנו, אחרי שאני מוצא אותם נבוכים ובלתי מסכימים בקער בגדול שכל חכמתם תלויה עליו.
המחבר: הוה זהיר בדבריך, כי אמנם לעומק המושג וגם לקוצר המשיגים, נקל להכשל ולחשוב שנחלקו, והם מימיהם לא נחלקו, רק אנחנו לא ירדנו לסוף דעתם, ואם רק הוא ממנו הוא.
האורח : כל זה אמת, אבל ומה תאמין אתה אחי דברי ר' בחיי על הי"וד הנמצאת במלת בוראיך, ועל שם אלהים המתפרד לדעתו לשתי מלות אל הם? האם לא תאמין בכל לבבך שכוונת הרב לומר שהספירות הן עצם האלהות?
המחבר: כן נראה לי באמת, אבל אפשר שאני תועה, כי לא קבלתי החכמה מפי מקובל חכם.
האורח: ועתה שומע מה שכתב הגאון המפורסם ריב"ש (אשר היה תלמידו של
