היה כאשר תפשו מלך ישמעאל ותלה אותו בידו אחת, ובזז את כל אשר לו. ואפילו תאמר שלא מת בה, עדיין מי יאמין כי איש זקן בן מאה שנה יעזוב ארץ מולדתו, ובערום ובחוסר כל ישים לדרך פעמיו וילך ארץ מרחקים, ולא ישב אצל בנו שהיה גאון? ומלבד כל זה ידוע תדע כי רב שרירא היה גאון בפומבדיתא, לא במתא מחסיא; ואולי לא ידע ר' שם טוב המקובל כי שתי ישיבות גדולות היו בבבל, אחת בפומבדיתא ואחת במתא מחסיא היא סורא, והיו תמיד שני גאונים, אחד בעיר זו ואחד בעיר זו; ונראה גם כן שלא ידע, כי קודם שנת ת"ת לאלף החמשי בטלו שתי הישיבות לגמרי, ולא קם עוד שום גאון; גם לא ידע כי ר' אליעזר מגרמיזא היה מאתים שנה אחרי מות אחרוני הגאונים, ואי אפשר לומר בשום פנים שהוא קבל ממי שקבל מן הגאונים. ועוד אלו ידע ר' שם טוב מי היה האחרון מגאוני מתא מחסיא, לא היה אומר כזאת; שהרי הגאון האחרון מגאוני סורא היה רבנו שמואל בן חפני, איש רחוק מאד מהבלי הקבלה, כי פילוסוף גדול היה, והיה אומר שאין ראוי להאמין אלא מה שהשכל יחייבהו (עיין רד"ק בשמואל א' סוף סימן כ"ח). ואם הגאון שר' שם טוב מזכיר איננו רב שמואל זה, אם כן גאון אחר הקדמון ממנו היה, כי אחריו לא היו עוד גאונים; וא"כ יותר ויותר ירחק זמנו מזמן ר' אליעזר מגרמיזא, ויותר ויותר תתגלה נבלות המקובלים, הבודים מלבם דברים אין להם שחר, לרמות האוילים אשר לא ראו אור.
המחבר: החרש, שים ידך על פיך: אולי רב קשישא זה שהזכיר ר' שם טוב, לא היה הוא עצמו גאון, רק אחרי תום כל הגאונים היה, אלא שהיה מזרע גאונים, כלומר שהיה אביו או זקנו גאון; ואפשר ג"כ שאין הכוונה גאון ממש מגאוני בבל, אלא שהיה רב וחכם גדול, והיה מתואר בתאר גאון כרש"י ורמב"ם ושאר גדולים שנקראו גאונים. וכן אבותיו של רב קשישא זה יתכן שהיו כלם רבנים גדולים, באופן שיצדק לומר עליו שהיה מזרע גאונים.
האורח: אך בזאת נאותה יחדו, כאשר תודה לי שלא היו אבות הקבלה לא גאונים ולא בימי הגאונים, רק איזה דור אחרי שבטלו הישיבות הקדמוניות שבבבל, בימים אשר אבדה חכמת חכמינו ובינת נבונינו תסתתר,
