הכרעת הבית דין הגדול
רס
אמר ר׳ יונה וכל השיעורין לא חכמים הם שנתנו כזית מן
המת כזית מן הנבילה וכעדשה מן השרץ, לא אתא מישאול אלא כיי דתני ר׳
הושעי׳ וכו׳״.
והדבר יפלא מה ענין לתשובת ר׳ יונה והלא על זה אנו דנין דלר׳ יוחנן כל השיעורין לא חכמים הם שאמרו כי אם שהנם הלכה למשה מסיני ומה ישיב על זה ר' יונה.
והננו רואים כי תשובת ר׳ יונה היא כל כך חזקה עד שהירושלמי הוצרך לתרץ דברי ר׳ יוחנן בשאלתו ״ויש כן" שכונתו שתמה על דברי ר׳ הושעי׳.
״לא אתא מישאול אלא כיי דתנא ר׳ הושעי׳ דתני ר׳ הושעי' לא יראו פני ריקם אפי׳ כל שהוא חכמים הם שאמרו מעה כסף ושתי כסף וקשיא מן דו סמך לדבר תורה הוא אמר חכמים הם שאמרו מעה כסף ושתי כסף".
ומבואר שהירושלמי הוצרך לתרץ דברי ר׳ יוחנן ששאילתו ״ויש כן" הולכת על דברי ר׳ הושעי׳ אבל דברי ר׳ יונה נכונים.
והדבר יפלא מאד שהרי ר׳ יוחנן באמת סובר דכל השיעורין מן התורה ולא חכמים הם שאמרו ואין מקום לקושית ר׳ יונה.
אבל כן הדבר כי בטומאה מודה ר' יוחנן לפי ששם לא נאמר אכילה, ועל כן דברי ר׳ יונה פשוטים, והוא מתפלא בצדק על דברי ר׳ יוחנן איך ישאל ״ויש כן"
״אמר ר׳ יונה וכל השיעורין (בטומאה) לא חכמים הם שנתנו כזית מן המת כזית מן הנבילה כעדשה מן השרץ״ והדברים ברורים ומבארים את עצמן.
ועל זה יתרץ הירושלמי ששאלת ר׳ יוחנן היא על ר׳ הושעי'.
״וקשי׳ מן דו סמך לדבר תורה הוא אמר חכמים הם שאמרו מעה כסף ושתי כסף״(מג).
שהרי גם מי שאומר שהשיעורין חכמים הם שנתנו גם הוא מודה שהנם מדאורייתא גמור, והאוכל כזית חלב חייב מלקות וכרת וכן בכל השיעורין.
וכל דבריו אינם כי אם זה שהתורה כשם שלא פירשה השיעורין כך לא, נמסר זה בתורה שבעל.פה ,וגאה הכרעת בית דין הנדול בדרכי התורה והכריעו כי סתם ״אכילה״ שבתורה כזית.
הערה (מג): לא רציתי להביא בפנים דברי חמפרשים לפי שאין להם שחר כלל והקרבן עדה כתב שם:
״וקשיא מן היכא מצאו חכמים סמך מן התורה לתת שיעור זה כיון דמן התורה בכל שהוא סגי בשלמא בשיעורי טומאה מצאו סמך מקרא דכתיב ארץ זית וכו'.
וכענין הזה הנם גם דברי הפ״מ.
ואשתומא קאמרי, הלא ר׳ יונה יאמר שגם בטומאה חכמים הם שאמרו.
ודברי הירושלמי הלא הולכים על דברי ר׳ יונה ומסכימים עמהם.
והדבר ידוע כי בכל המקומות דחו גם בבבלי הסמך מקרא.
ועיקר הכל כי העמיסו בדברי הירושלמי מה שאין זכר בלשונו.
כי כל רואה יראה בלשון הירושלמי שהקושי׳ היא שר׳ הושעי׳ סותר את עצמו, ואין מזה דבר לפי פירושם.
וגם דברי ר׳ יונה לפני זה פירשו בפירוש שאין לו מקום, ואין רצוני להביא כל דבריהם אחרי אשר כל מעיין יראה מעצמו שאין להם מקור בדברי הירושלמי.
