דבר כל הראשונים בהקבלה והדרשות
רנו
פ״ק דעירובין דלוקין על עירובי תחומין היא לדעת ר"ע וכו ולדעת זו הסכימו הרמב״ן והרשב״א ז״ל וכו׳״.
והם דברי הרמב"ן ז"ל במלחמות סוף פרק קמא דעירובין אשר האריך מאד להוכיח ממשמעות הסוגיות בכמה מקומות דאין לנו תחומין דאורייתא.
ומבואר שאף שזה ודאי כי לא נמצא בשום מקום שיהי׳ שם מפורש דגם י"ב מיל דרבנן, בכל זה דחה הרמב"ן דברים מפורשים דלוקין על תחומין דבר תורה ואוקי לה כר׳ עקיבא מה שאין זכר בגמ׳ שם.
וגם הקרא המפורש אשר השתמשו על זה בגמרא אל יצא איש ממקומו ביום השביעי הכל דחה ואוקי לה רק לר׳ עקיבא.
והאם אפשר לומר שלדעת הרמב"ן נדרש לנו שיאמרו בגמ' מפורש שזה רק אסמכתא והוא מדרבנן.
והננו רואים בעליל שדבר כל הראשונים ז"ל אחת שאין תלוי כלל וכלל בהדרשות כי אם בהיוצא אחר העיון מתוך סוגית הגמ׳.
ובזה משתנה דעתם לפי חקירת ההכרעה עד שהוא להרמב"ם דאורייתא גמור ולוקין עליו והאריך בלשונו לאמר שהקבלה היתה על דברי תורה באל יצא איש ממקומו.
והרמב"ן ויתר הראשונים סוברים שהכל מדרבנן ולמסקנת ההלכה קרא זה אשר השתמשו בו גם בד' נ"א על איסור תחומין אינו אלא אסמכתא,
כי אין דרבנן ודאורייתא תלוי בהדרשות כי אם בהקבלה, ואותה נוכל לדעת רק מתוך העיון והחקירה בסוגיות הגמ׳.
והיא גם עצם שיטתו של הרמב״ם, כי כן הדבר אשר היא קבלת כל הראשונים דור אחר דור ודרך כולם אחת בכל זה.
ועי׳ עוד במס׳ שבת ד׳ צ"א בתוס׳ ד"ה אי לענין טומאה כביצה אוכלין בעינן שכתבו ״משמע דלא מקבל אוכל טומאה בפחות מכביצה ומה שהביא רש"י מתורת כהנים דאוכל מקבל טומאה בכל שהוא דתניא מכל האוכל שמטמא בכל שהוא יכול יהא מטמא אחרים ת"ל אשר יאכל אוכל הנאכל בבת אחת הוי אומר זה ביצת תרנגולת אומר רבינו תם דאסמכתא היא דהכי נמי מעשר ירק מרבינן בתורת כהנים מכל מעשר הארץ ולא הוי אלא אסמכתא בעלמא".
וכבר כתבו התוס' בכמה מקומות שגם רש"י עצמו חזר בו וסבר גם הוא דאין זה כי אם רק אסמכתא, ומדאורייתא כביצה דוקא גם לקבל טומאת עצמו.
ובפרק כל שעה ד׳ ל"ג כתב רש"י ז"ל עצמו סד"ה בכביצה נמי ״ואני שמעתי דאף לקבל טומאה בעי כביצה".
אבל הרמב"ם בהלכות טומאת אוכלין פרק ד׳ הלכה א׳ סובר שזה דאורייתא וכתב שם:
״כמה שיעור אוכלין לטומאה, לטומאת עצמן בכל שהן אפי' שמשום או חרדל מתטמא שנאמר כל האוכל אשר יאכל כל שהוא ואין אוכל טמא מטמא אוכל אחר או משקין או ידים עד שיהי' בו כביצה בלא קליפתה״.
וכבר כתב שם מרן בכ"מ ״כתיב מכל האוכל וכו׳ וכתבו רש"י בפ' כל שעה וכו' והתוס׳ חלקו עליו וכו׳ מכל מקום דעת רבינו הוא כפשטה דההיא דתורת כהנים".
