ראשית המרידה וסוף זמן המלחמה
רצו
ואף כי גם בימי הירידה האלה הראה גבורות גדולות, ותהי להיפך כי עיקר גבורתו וגבורות בני יהודה עמו נודעו בימי מצור ביתר אשר אך שם כבר עמדו במערכה נגדו חיל אדיר ונורא של הרומיים עם כל ראשי שרי הצבא בראשם,
אבל זה ודאי כי בשעה שכבר בא הוא וכל חילו במצור זה הי׳ כבר ימי הירידה.
גם במצור ירושלים בימי טיטוס הראו בני ישראל גבורות נפלאות, ובכל זה לא עלה על הדעת לחשוב זה לימי אורה.
אבל בירושלמו תענית שם בא:
"תני ר׳ שמעון בן יוחאי עקיבא רבי הי' דורש דרך כוכב מיעקב דרך כוזבא מיעקב, ר׳ עקיבא כד הוה חמי בר כוזיבא הוא אמר דין הוא מלכא משיחא אמר לו ר׳ יוחנן בן תורתא עקיבא יעלו עשבים בלחייך ועדין בן דוד לא בא.״
וכל היודע את כל הנאמר בכתבי הקדש ובדברי חז״ל על משיח ישראל, יודע כי בימים אשר הי׳ בן כוזיבא במצור ואויב גדול ונורא יקיפו מכל עברים ולא יתן לו לצאת משם, אי אפשר כלל לטעות שזה הוא משיח.
אבל כן הדבר שלא לבד בימי המצור של ביתר לא טעו בו לא ר׳ עקיבא ולא יתר חכמי הדור, כי אם כבר לפני זה י״ב חדש, מאז אשר הותחלו בני ישראל להוצע חללים, מאז אשר ההצלחה פנתה עורף לבן כוזיבא, עד כי לסוף י״ב חדש גם נלכדה ירושלים והוא וכל חילו באו לביתר והושם עליהם מצור גם שם.
אבל כן הדבר כי הזמן אשר טעה בו ר׳ עקיבא הוא הזמן אשר מלך בירושלים.
הוא הזמן אשר חקקו אז בני ישראל מטבעות ״לחירות ירושלים״ ומהם ״לחירות ישראל״.
הזמן ההוא אשר מלך בן כוזיבא, ואשר מלך באמת בירושלים ויוציא אותה מתחת יד הרומיים, וישבית את הגילולים משם, הזמן ההוא אשר ארך שתי שנים ומחצה, על הזמן ההוא הוא שנאמר שטעה בו ר׳ עקיבא והזמן ההוא הי׳ באמת אפשיר לטעית כן.
כאשר כבש את ירושלים מידי הרומיים וישב ויכונן שם ממשלת ישראל עד כי גם חקק מטבעות על שמו ועל שם חירות ישראל,
ועל הזמן הזה אשר מלך בן כוזיבא שתי שנים ומחצה הוא שנאמר במס׳ סנהדרין ד׳ צ״ג:
״בר כוזיבא מלך תרתין שנין ופלגא אמר להו לרבנן אנא משיח אמרו ליה במשיח כתיב דמורח ודאין ניחזי אנן אי מרח ודאין וכו׳.״
ובזמן ההוא אשר כבש את ירושלים מידי הרומיים ומלך שם, לא הי׳ באמת בחינה אחרת כי אם ראוי לזה מצד גדולת נפשו, כי זולת זה הי׳ אפשר לאמר עליו שזה הוא משיח.
ורק בזמן ההוא אשר מלך בירושלים הי׳ אפשר לו לטעות ולאמר ״אנא משיח״.
ויותר עוד יוכיחו על עצמן הדברים בסנהדרין צ"ז:
״תניא ר׳ נתן אומר מקרא זה נוקב ויורד עד התהום כי עוד חזון למועד ויפח לקץ ולא יכזב אם יתמהמה חכה לו כי בא יבא לא יאחר לא כרבותינו
