538
זמן ראשית המרידה וסוף המלחמה
ביתר בשנה זו כי המעשה הי׳ עשר שנים אחרי כן, ואשתומם בראותי אותו מקשה את ערפו לקיים דברי כזב ושקר נגד האמת הברור.״
העתקנו את הדברים האלה, רק להראות באיזה דרך אחזו כל החוקרים האלה מראשית צעדם בשדה החכמה והחקירה.
ואין אני מדבר כרגע על דברי תהו כאלה כאשר ישיב לו גם הרב שי"ר שם שהרי הדבר להיפך שר׳ יוסי בברייתא בגמ׳ ובסדר עולם הי׳ עד ראי׳ וחי בזמן ההוא, והי׳ שם, וסופרי העמים הנם כולם מאוחרים, ועד מפי עד.
אבל הנני משתומם היכן ראה יאסט בגמ' מתי נחרבה ביתר ומתי היתה סוף המלחמה הנוראה הזאת.
והלא כל דבריהם בכל מקום אינם כי אם מימי שלות השקט אשר ישבה ביתר אחרי חרבן ירושלים שזה הי׳ חמשים ושתים שנה, דהיינו שאחר זה הותחלו ימי המרידה, ושלות הארץ בכלל וביתר בפרט נשבת מאז ואילך כי באו ימי המלחמה ונם בהימים אשר הצליחו במעשיהם לא ישבו לבטח, ככל דבר זמן מלחמה אשר שבתה המנוחה, ובטל כל מסחר וקנין וכל עבודה בבית ובשדה, וככל אשר יבואר כל זה לפנינו.
ואיך זה יאמר יאסט בכל פי תהפוכות שם שם לו "ועוד הוא נשען תמיד על סופרי בני ישראל שכתבו כי נחרב ביתר בשנת חמישים וחמשה וכו׳ וילכו שובב באמרם שנחרב ביתר בשנה זו".
היכן ראה המבהיל הזה שכתבו כן ושאמרו כן.
כל מה שנמצא לפנינו בדברי חז"ל בנוגע למספר שנים אחר החרבן הוא רק לראשית ימי המרידה שזה הי׳ חמשים ושתים שנה אחר החרבן.
וזה הוא אמת לאמיתו ככל אשר נראה לפנינו.
והחכם גרעץ אשר בעינים סגורות ילך גם הוא רק אחרי דברי חוקרי העמים יאמר בעמוד 148בהחלט גמור ויתחיל פרקו:
״כל הזמן אשר ישב אדריאנוס במצרים ובסיריען 130—131 סבלו הרוגנים ביהודים בדומי׳ ולא התקוממו וכו׳.״
לאמר שראשית ההתקוממות היתה בשנת 132 ככל דברי חוקרי העמים.
ובנאטע 14אות 4יבאר דבריו ככל דברי חוקרי העמים גבובי דברים בלא חקירה של כלום (יבואר לפנינו) ואחר זה יאמר בעמוד 452:
״דברי ר׳ יוסי כי מלחמת ביתר היתה נ״ב שנה אחר חרבן הבית אשר עליה ישען ראפאפורט והיא עיקר ראיתו כי מלחמת ביתר היתה בראשית ימי ממשלת אדריאנוס, איננה סתירה כלל, לפי ששם נאמר רק זאת (ירושלמי תענית פ״ד ואיכה רבתי פ"ב) תני ר׳ יוסי חמשים ושתים שנה עשת ביתר לאחר חרבן הבית, אבל עשת ביתר או עשתה ביתר אינו אחת עם גלתה ביתר או נחרבה ביתר כמו שיעשה ראפאפורט על פי הסדר עולם זוטא, ויותר נראה כי הכונה לראשית ימי ההפרחה של ביתר ולא לחרבנה.״
ודברים בטלים כאלה חשבו להם לחכמה, שהכונה שאז הותחלו ימי ההפרחה והלא הלשון במדרש איכה פרשה ב' פסוק בלע ד׳ הוא:
״נ״ב שנה עשתה ביתר אחר חרבן הבית ולמה נחרבה על שהדליקו נרות לחרבן בית המקדש ולמה הדליקו וכו'״.
