726
הוספות
ומה יש להם לקיים הברייתא והלא הם עצמם תנו לה ,והאם יש איזה םקום לאמר שלבית שמאי דמתניתן לא יהא רשאי לגרש באשה פרוצה ביותר. והן דברי הרשב״א ז"ל בתשובה שם ולא יוכל להיות כל ספק בזה והוא מפורש גם בירושלמי ריש מס׳ סוטה. ובתירוץ דברי הירושלמי הוצרך להרבות מעצמו חילוקי דינים חדשים, ודברי הירושלמי נשארו סתומים.
והפ"מ כתב "מה מקיימין דב״ש אב"ה קאי מה מקיימין קרא דב"ש דהא כתיב ערות דבר ולדידהו לא הוי ליה למכתב אלא כי מצא בה דבר :שלא תאמר כלומר היינו טעמייהו דבית הלל דאי לא הוי כתב אלא כי מצא בה דבר הוי אמינא היוצא משום ערוה אסור משום דבר אחר מותרת כלומר אינה מותרת להנשא לאחר אלא היוצאת משום דבר אחר דקרא איירי בהכי אבל היוצאות משום ערוה אסורה להנשא וכו׳״.
ודבריו תמוהים ואי אפשר שיהי' זה פי׳ דברי הירושלמי, שהרי אם כן הי' לשון הירושלמי צריך להיות להיפך "שלא תאמר היוצאת משום דבר אחר מותרת (להנשא לאחר) אבל היוצאת משום ערוה אסורה". גם עיקר פירושו אין לו מקום שאיך יקשה הירושלמי סתם מה מקיימין בית הלל קרא דבית שמאי והרי הוא מפורש במשנה "ב״ש אומרים וכו' אלא אם כן מצא בה דבר ערוה שנאמר כי מצא בה ערות דבר ובית הלל אומרים הקדיחה תבשילו שנאמר כי מצא בה ערות דבר".
והנה יביאו גם שניהם הקרא הזה עצמו, ואם תהי' קושית הירושלמי שאז הי' צריך להיות "כי מצא בה דבר" הלא אם כן העיקר חסר מן הספר, שהרי לשון הירושלמי אינו כי אם "מה מקיימין דב"ש" וזה הלא נאמר במשנה עצמה.
אף גם זאת שאם הי׳ הדבר כן הי׳ צריך להיות לשון הירושלמי "מה מקיימין בית הלל" שהרי הקושיא היא על בית הלל, ובירושלמי בא להיפך "מה מקיימין דבית שמאי".
אבל כן הדבר שקושית הירושלמי היא על בית שמאי ודברי הירושלמי פשוטים והלשון מתוקן.
וכבר הערנו פעמים רבות כי בירושלמי יחסרו ציוני המשנה על איזה פיסקא של המשנה ילכו הדברים, שזה עשו הסבוראי להבבלי (עי׳ דברינו בח"ג עמוד 36), אבל בירושלמי יחסר זה ברוב המקומות ומזה יצאו רוב המבוכות שם.
ודברי הירושלמי ילכו על דברי המשנה, תחלה הביאו הברייתא המשלמת את ענין דברי בית שמאי, והם דברים מוסכמים גם לבית שמאי שכן הדין בפרוצה.
ואחר זה ילכו דברי הירושלמי על הפסקא מהמשנה "ר' עקיבא אומר אפי' מצא אחרת נאה הימנה שנאמר והי׳ אם לא תמצא חן בעיניו״.
ועל זה הוא שנאמר בירושלמי "מה מקיימין דבית שמאי".
וקושית הירושלמי היא באמת גדולה מאד שהרי מפורש בקרא "והי' אם לא תמצא חן בעיניו״ ולבית שמאי לא הי׳ לשון הכתוב צריך להיות כי אם "והי' כי ימצא בה ערות דבר"(ב).
הערה (ב): ולהירושלמי נראה דוחק לאמר שהכוונה לבית שמאי הי' אם לא תמצא חן בעיניו מפני
