ימי נציבי רומא בארץ
שם
ולא ארכו הימים והנה נתחזקה ידם עוד יותר כי נתקשרו גם עם בית הורדוס, אשר לא אבדו תקותם להשיב להם את הממשלה ביהודה ויבואו עמהם בברית יחד ככל אשר יבואר לנו כל זה בכרך הבא.
ועל ידי חבורת כל האבירים האלה אשר עשו להם קרניים לנגח בכח הזרוע מנציבי רומא, קמו בעלי זרוע מבני בריוני ויציצו בכל עבר ופנה, ויעשו גם הם בלטיהם כן, לבלוע את עמם ולאכול את ישראל בכל פה.
ולא הי׳ די לפניהם כי הי׳ להם רכושם לבז, כי אם שגם שלחו ידם במשפחותם לבית אבותם.
ובמשנה עדיות פרק ח׳ משנה ז׳ "אמר ר׳ יהושע מקובל אני מרבן יוחנן בן זכאי וכו׳ משפחת בית צריפה היתה בעבר הירדן ורחקה בץ ציון בזרוע ועוד אחרת היתה שם וקרבה בן ציון בזרוע". והנה היו כל אלה לבשר אחד עם שרי רומא ובכח הזרוע אשר קבלו מהם כולם יחד ויחזקו איש את יד רעהו עשו שמות בכל העם וישלטו עליהם ממשלה בלתי מוגבלת.
במעמד מבהיל פרוע והרוס כזה ראו חכמי הדור להכרח גמור להסיר מהם את כל האחריות הגדולה מהנהגה הכוללת אשר לא יוכלו לעשות שם כל מאומה.
ובלב קרוע החליטו לעזוב את מקומם הכללי בלשכת הגזית, לפרסם הדבר כי הסירו מהם כל דבד ההנהגה הכללית, אחרי אשר אי אפשר לא להעמיד במשפט ארץ, ולא לעשות מאומה לטובת סדרי הארץ.
וזה הוא ענין דבר קבלת ר׳ יוסי "ארבעים שנה עד שלא חרב הבית גלתה לה (מעצמה) סנהדרין וישבה לה (מרצונה) בחנויות" (ס"ט).
אבל גם בעזבם את מקומם הכללי, לא עזבו את דבר עמם, ויצילו מתוך ההפכה את אשר הי׳ אפשר להציל.
השעה היתה מטורפת, והמעמד נורא והרוס, כל העם נאחז בסבך, רגליו לנחושתים הוגשו, והוא מתאבק עם נוגשיו ומעניו, אבל בין שלשלת המעשים הנוראים ההם, ובתוך הרעש אשר ירעיש ויפוצץ, נראה שם את ידם הגדולה אוחזת בימין העם לבלי יאבדו דרך, רוחם הגדול מתהלך בתוכם, וזרועם היא סמכתם, ויעברו עמהם בים צרה.
המעשים בכל הימים ההם הנם רבים ואיומים, ככל אשר יבארו בכרך הבא אשר נראה אותם עין בעין ונכיר יד מי היתה בכל זה, ונשוב ונראה את דבר סגולת כל העם ודבר חכמי התורה בתוך כל המון המעשים הרבים ההם ועד כמה נתנו נפשם לטובת עמם בכל פרשת העבר.
הערה (ס“ט) ורבותינו בעלי התוס׳ במס' שבת ד' ט״ו נדחקו בזה מאד עם הדברים פשוטים מכל אשר יבואר כל זה במקומו בכרך הבא.
