ממשלת ארכעלאוס
גם ניקאלוס דאמאסקוס הסנגור היותר גדול בעת ההיא אשר הוא הי׳ פרקליטו של ארכעלאוס לפני הקיסר לא עלה על דעתו לאמר כי עשה זה ארכעלאוס מפני כי העם דרשו ממנו בחזקה דברים אשר לא הי׳ יכול למלאותן.
כי באמת לא הי׳ שם כזאת כלל ובקשתיהם לפני ארכעלאוס בבית המקדש הי׳ מעשה לעצמה, והם לא עמדו בחזקה כי ימלא זה תיכף, כל דבריהם הי׳ רק בקשה והצעה, אחדים מהם בקשו זה ואחרים בקשו על זה, והוא גם לא התנגד להם כל מאומה, וילך מהם בשלום, ודבר לא הי׳ לזה עם המעשים שאחר זה.
כי על כן הי׳ כל דברי ניקאלוס דאמאסקוס לפני הקיסר רק זאת (שם XVII, 9, 6): "כי ברור הוא אשר האנשים ההם התגרו עם בני החיל אשר שלח ארכעלאוס להשקיט המהומה, וגם המיתו אותם, ולא שמו אלקים לנגד עיניהם, ולא הביטו גם על קדושת החג, אלה הם האנשים אשר אנטיפטר הרהיב בנפשו לקחת אותם בסתר כנפיו, אם משנאתו לארכעלאוס או כי אין לו מושג מצדק ויושר, כי אלה אשר יתנפלו על אחרים הלא יכריחו אותם גם נגד רצונם לשלוח אל החרב ידם ולהשיב מכה לחיק מכיהם."
אלה הם דברי סניגורו של ארכעלאוס אשר לא מצא להצדיק את ארכעלאוס כי אם בהמעשה הזה עצמו, העומד לעצמו, המעשה הזה אשר היתה בערב הפסח.
ורק החכם גרעץ הי׳ יכול לערבב יחד מעשים שונים ולהרשיע על ידם את כל העם ולהצדיק קדש את ארכעלאוס.
וכן הדבר כי גם דבר לא הי' להמעשים הנוראים של ארכעלאוס בערב הפסח, עם בקשת העם ממנו ביום עלותו לבית המקדש, ומעולם לא הציעו לפניו גם אז פראגראמם שלם של ממשלת העם ככל אשר יבדה לו החכם גרעץ כדי לזרוק חיצים ומות על מעשי העם. כל מה שבקשו אז הי׳ ככל עם נגש ונדכה הרובץ תחת עול סובלו המציע מכאוביו, ותהי בקשתם לתת דרור להשבו ם הרבים אחיהם ובניהם היושבים בבור צרה ובחשך ידמו על לא דבר, ואחרים בקשו כי יבוטל המס הכבד מנשוא מס השוק מכל צרכי אוכל נפש, ויבקשו להקל מעט גם מס השנתי אשר גדול ורב יותר מאשר יוכלו נשוא.
וכאשר רק הראה להם ארכעלאוס שפתים שוחקות ולא התנגד לדבריהם, הי מלאי רצון והוא נפרד מהם בשלום ומתוך שלות השקט, ככל אשר הובאו כבר דברי יאזעפוס מזה, ובזה נגמר כל הדבר הזה.
אמנם אחר זה בא בדברי יאזעפוס ענין לעצמו בפרק מיוחד וזה הוא, כאשר ראו עתה כי ארכעלאוס רצה להתקרב מעט אל העם הרשו לעצמם להספיד כהלכה את שני ראשי גדולי החכמים מחכמי התורה ותלמידיהם אשר נשרפו חיים על קדושת ד׳ וקיום דברי התורה, אשר בימי הורדוס ואחר זה טרם נגמר כל כבוד הספדו של הורדוס, וטרם עלה ארכעלאוס לבית המקדש יראו לעשות כן.
ושרי בית הורדוס, אשר כדברי ניקאלוס דאמאסקוס לפני הקיסר כל מה שעשה ארכעלאוס עשה רק על פיהם, כבר הביטו ברע על המעשה הזאת.
