662
הנשיאות ,והבית דין הגדול
והזקנים אשר באו בזה אחרי השרים הן "זקני עיר ועיר ושופטיה" אשר שרי קדש הי' גבוהים עליהם ועומדים בראשם.
כמו שבא מפורש אחר זה כי גם אחרי הבירור אשר יעשו עיר ועיר ושופטיה במקומם לא יחתכו הדבר בעצמם במקומם כי אם יקריבו הדבר לפני ראשי הכנסיה הכוללת שרי קדש וככל דברי העם עצמם:
"יעמדו נא שרינו לכל הקהל וכל אשר בערינו ההשיב נשים נכריות יבא לעתים מזמנים ועמהם זקני עיר ועיר ושופטיה."
"ושרי קדש אלה הכנסיה הכוללת לכל דבר התורה והעמדת הדת על תלה, הם אלה אשר עליהם נאמר בנחמיה י׳ א':
"ובכל זאת אנחנו כרתים אמנה וכתבים ועל החתום שרינו לוינו כהנינו ועל החתומים וכו׳."
וכתב אמנה הזה הוא כלו קדש, ובאו שם דברים רבים מתקנות גדולות וקבועות לחיזוק התורה בעניני שבתות ומועדות, ומעשרות ושביעית וכו׳ ודברים רבים כאלה.
והנה הוזכר שמם זה ראשונה לקיום הכתב אמנה הזה אשר מהם בכללם באמת יצאו כל הדברים הגדולים ההם לחיזוק התורה ומשמרת למשמרתה, ועל שמם הוזכרו במשנה ובגמרא, והוא דבר אנשי הכנסיה הגדולה (אנשי כנסת הגדולה), אשר בראשית ימיהם נקראו בספר עזרא ונחמיה בשם שרים, בהיות כחם חדש אתם על פי המלכות, וכי מעמד הארץ הכריח אותם אז הכרח גמור להשתמש בכחם זה כבר בראשית בואם לארץ ישראל עד שגם העבירו קול לכל העם להקבץ יחד לירושלים וכל אשר לא יבוא לשלשת הימים אשר קצבו לזה יחרם כל רכושו והוא יבדל מקהל הגולה והוכרחו לבוא בכחם הגדול הזה אחרי אשר יד השרים והסגנים היתה במעל הזה ראשונה.
וכל זה יאיר לנו אור גם על הדברים בנחמיה י״ב כ״ז אשר ידובר שם מדבר קדושת חומת ירושלים אשר נתחנך אז לכל דיני קדושת חומה ונאמר שם: "ובחנכת חומת ירושלם בקשו את הלוים מכל מקומותם להביאם לירושלם לעשות חנכה בשמחה ובתודות ובשיר וכו׳ ויטהרו הכהנים והלוים ויטהרו את העם
ואיך הי׳ אפשר לבלי להכריז זאת גם בירושלים, והלא אם לא ידעו מהקיבוץ הגדול הזה יכלו הם להתפזר לכל רוח בערי יהודה, לכפרי השדה ולכל מקום הנדרש להם.
והלא גם הם היו צריכין להיות שם בהקיבוץ הגדול הזה של כל העם יחד בירושלים, והדבר נגע להם כלכל היושבים בערי יהודה והדבר לא נתקן עוד גם אצל הירושלמיים, כי כל התיקון עצמו הי' דורש חקירה ודרישה על כל אחת איך הי' הדבר גם בנוגע להאשה וגם בנוגע להבנים אשר נולדו, ויש בזה גם פרטי דינים רבים וככל דברי העם ״והמלאכה לא ליום אחד ולא לשנים״. ומתוך הטעות הזה הוסיף החכם גרעץ טעות על טעות, והפך את כל סדרי הכתובים עד שיאמר שם עמוד 133בהערה כי הכתוב 17 שייך אצל פסוק 5ויטעון כי אם לא כן איך חכו אלה שבירושלים שלשה חדשים עד כלות כל הדבר בחדש ניסן.
ולא ידענו מה הי׳ לו כי סכסך דבר בדבר וטעה בדברים היותר פשוטים, בחדש ניסן הי' סוף כל הדבר וגמרו כל הנוגע גם לכל ערי יהודה, והוא לשון הכתוב ״ויכלו בכל אנשים ההשיבו נשים נכריות עד יום אחד לחדש הראשון" אבל בודאי שהחלו מאנשי ירושלים, רק שכל הדבר ארך כשלשה חדשים עד אשד גמרו באחד בניסן את כל המלאכה. וכל הדברים הנם על מקומם ועל ענינם.
