הנשיאות, והבית דין הגדול
והמלחמה שבע שנים של שמעון ואחר זה ימי יוחנן עד אשר נתן ידו אל הצדוקים, והזמן השני מתחלת ימי שלמינון עד אשר נתבטלה הסנהדרין בימי הורקנוס.
בזה דברי יאזעפוס ברורים ויוצאים לכל פרטיהם שהי׳ אז סנהדרין של חכמי התורה, הם לבדם ואין לזר אתם, כמו שהננו מוצאים שם אצל יוחנן לפני המאורע, ואצל שלמינון בימיה כמו שכבר נתבאר.
וכל יתר הזמן בימי החשמונאים דהיינו מאז נתן יוחנן ידו אל הצדוקים ובימי ינאי אחריו כבר נתבאר לנו כי כן יוצא גם מגמרא וממגלת תענית שרוב הזמן הזה הי׳ סנהדרין של צדוקים ככל פרטי הדברים בזה בדברינו על הצדוקים.
והנה יתאימו בכל זה המקורים יחד והנם גם משלימים זה את זה.
פרק ח"י.
וכל החלום אשר חלמו להם חוקרי העמים כי יש לכל זה סתירה בדברי
יאזעפוס הוא כבר מזמן מאוחר היינו מסוף ימי הורקנוס, מהמסופר בדברי יאזעפוס
במשפטו של הורדוס על מעשיו בארץ הגליל.
ועלינו לראות את טיב הסתירה הזאת אשר מצאו שם, אשר באמת אינה כי
אם חסרון חקירה וחסרון הבנת כל הדבר.
והנה יאמר לנו קונען בעמוד 60: "והננו באים אל דברי יאזעפוס, דבריו על הסנהדרין רחוקים מדברים ברורים עוד יותר מאשר בהידועים ודבריו חסרים ומקוטעים, אבל הנמצא שם יתאים לגמרי עם דברי הידועים (היינו נגד התלמוד), בפעם הראשון יבוא אצלו השם סנהדרין — היינו בשם הזה ביחוד — באלטטי׳ ,XIV, 9, 3 — 5בשנת 47לספה״נ עוררו מעשי הורדוס בארץ הגליל את חמס גדולי העם, והם שמו את מכשול עונו לפני הורקנוס אשר הי׳ כהן גדול ומושל המדינה בעת ההיא, והוא אף כי נגד רצונו העמיד את הורדוס לפני הסנהדרין, בהתאסף הכנסיה הזאת לא ערב איש את לבבו להציע משפטו, בבוא הורדוס שם עם צבא חיל מזוינים שומרים לראשו, עד אשר סאמעאס ( ) קם ודבר רתת עם המושל ועם הסנהדרין על אשר יגורו מפני איש, ודבריו עשו רושם עמוק עד כי היו מוכנים לחייב את הורדוס, אבל אך מפני זה דחה אז הורקנוס את גמר הדין ליום אחר, ויתן ידים להורדוס להמלט, שני דברים יש כאן אשר עלינו לשום עליהם לב 1) כי הכהן הגדול והמושל הוא גם היושב ראש בסנהדרין, 2) סאמעאס אשר לפי דברי התלמוד הי׳ הוא הנשיא איננו פה כי אם חבר הסנהדרין, כן הדבר שיש כאן ספק למי יכוין יאזעפוס בשם זה, וכפי הנראה טעה ויערבב שני אנשים יחד אשר שמותיהם דומים זה לזה ,שמעיה ושמאי, אבל לתכלית חקירתנו אין זה נוגע כי בשום אופן לא יכיר כותב דברי הימים הזה — יהי׳ זה שמעיה כמו שנראה לי או שמאי — את המשרה הגבוהה אשר יתן לו התלמוד" אלה דבריו.
ואנחנו היינו רוצים לדעת אם כן הדבר כי קונען עצמו האמין שיש להמשפט הזה איזה ענין עם החקירה שאנו חוקרים עליה.
והלא גם אלו לא הי׳ בא זה בתוך דברי יאזעפוס היינו יודעים מעצמינו שבהכרח הי׳ שם באותו מעמד גם הורקנוס.
