618
הנשיאות, והבית דין הגדול
הדבר מפורש, שכל משפטם ודינם הי' על ידי חכמי התורה לבדם, וכי דבר לא הי׳ אז להצדוקים בבתי המשפט והסנהדרין.
אבל גם אם מכל זה לא הי׳ דבר אצל יאזעפוס גם בלא זה הננו יכולים לדעת מדבריו שם שרק חכמי התורה ישבו כסאות למשפט, ורק הם לבדם הי׳ אז סנהדרי ישראל.
שהרי דבריו מפורשים שכל הממשלה היתה אז בידי הפרושים, וכי רק שם המלכה נקרא על הממשלה אבל בעצמו של דבר משלו אז הפרושים בארץ, וכל דבר הממשלה התנהגה רק על פיהם, וכי לא הי׳ חילוק של כלום בינם לבין המושלים לבדם במדינה.
ופתאום יבואו החוקרים ההם לאמר, כי הדבר היותר גדול במדינה, הדבר היותר עיקרי והוא כל דבר סנהדרי ישראל, הדבר אשר הוא נקודת הכבד בין הפרושים לבין הצדוקים, עיקר כל דבר חק ומשפט אשר שם הוא המקום הראשי אשר יבדלו הפרושים את הצדוקים מהפרושים, שם השאירו הפרושים את הצדוקים, ושם היו גם עתה הצדוקים עיקר. ובמלחמת היהודים I, 5, 1יאמר יאזעפוס מפורש:
"כל מנהגי האבות אשר נהגו העם שמרה גם היא (שלמינון) בדקדוק היותר גדול, ומיד כאשר מלכה הסירה ממשמרתם את כל בעלי הפקידות אשר לא שמרו את קדשי בני ישראל."
והנה מבואר ומפורש כי גם בעלי הפקידות במדינה אשר לא היו לא סנהדרין ולא שופטים כי אם בעלי משרה לעניני המדינה, מכיון שלא שמרו חוקי הדת כראוי, הוסרו עתה מפקודתם מיד בראשית ימי ממשלתה, אף כי משמרתם דבר אין להם עם חוקי הדת.
ואיזה ספק יכול להיות אחר זה בנוגע לשופטי המדינה, ובנוגע להסנהדרין בכל ערי ישראל, והבית דין הגדול של כל ישראל בפרט, הפקידות הגדולות אשר כל עיקר ענינם הוא משמרת חוקי התורה וההוראה על פי התורה ככל חוקת משפט.
ואיזה חקירה יוכל להיות אחר זה במקום המשפט אשר שם חוקי התורה והמצוה וידיעתם לכל לראש, אשר ישבו אז שם כסאות למשפט רק חכמי התורה נושאי דגלה ומלמדיה לרבים ראשי חכמי התורה כולם.
ורק בדברי ימי ישראל אשר הובאו לתוך עב הענן גם על ידי חוקרי ישראל עצמם, אך ש ם דרוש לבאר גם דברים פשוטים כאלה.
וכל זה גם אלו לא הי' נזכר בדברי יאזעפוס דבר על דבר בתי המשפט והסנהדרין.
אבל הנה גם מפורש בדבריו במקום הזה בנוגע להיושבים על המשפט ביחוד, כי הי׳ שם רק פרושים.
ובכל זה העלימו עיניהם מכל זה יחד ויבואו ויאמרו כי הי׳ אז עיקר הסנהדרין ממתנגדי הפרושים.
ושירער בח"ב עמוד 197יתן עלינו בקול: "הטראדיציאן של היהודים תצייר לה את הסנהדרין הגדולה וכו׳ כי היתה כולה רק מחכמי התורה אבל אין ספק כי עד זמן החרבן לא היתה כן בשום פעם, לפי עדות של יאזעפוס והידועים מבואר בהחלט כי עד חרבן ירושלים עמדו
