הנשיאות, והבית דין הגדול
612
ראשונה הננו רואים כי משפט האיש הזה אם להמיתו או להלקותו הי׳ מסור רק להפרושים.
ודברי יאזעפוס מורים על עצמן שהשם פרושים אשר ידבר מהם בכל דבריו אלה אינם כי אם כינוי לראשי מורי התורה.
אשר רק אותם הי׳ יכול יוחנן הורקנוס לשאול כי יגידו לו אם יתנהג בדרכי התורה, ורק עליהם יאמר יאזעפוס כי יוחנן הורקנוס הי׳ תלמידם. וראשי מורי התורה אלה אשר יוחנן קרא אותם אליו, ואשר אחר זה כאשר האמין כי דברי אלעזר (או יהודה בן גדידיה) הם מפיהם קרע את בריתו עם כל חכמי התורה, ועם העם בכללו, ועם דרכו עד היום כדרך התורה והמצוה. הנה דבר שאין צריך לאמר הוא שלא הי׳ כל זה עם אנשים בודדים אנשים פרטים.
כי איזה אנשים פרטים יהיו מי שיהיו אפי׳ היותר גדולים בתורה לא יעלה על הדעת כי מפני שקצף עליהם בא והתיצב על דרך חדשה, ויעשה מעשים נוראים נגד חפץ כל העם כלו ויפר בריתו עם התורה ועם כל דרכי אבותיו, ויבטל את כל התקנות מדרבנן וישם גם עונשים על העם אשר ישמרו אותם.
אבל הוא דבר המובן מעצמו כי מורי התורה האלה (הפרושים בלשונו של יאזעפוס) הם היו הכנסיה הרשמית (האפפיציעללית) של חכמי ישראל, הכנסיה אשר היתה לכל לראש, וכל העם סרו למשמעתם ,הכנסיה הראשית אשר מכיון שקרע בריתו עמהם הנה בזה עצמו כבר עזב את דרכי אבותיו ודרכי כל העם, הכנסיה של בית דין הגדול לכל ישראל, אשר באמת יאמר עליהם יאזעפוס בדברים מפורשים:
"והם עומדים אצל העם במעלה גבוהה כל כך עד שישמעו לקולם ולכל דבריהם גם אם יאמרו להם נגד המלך ונגד הכהן הגדול.״
והדברים המפורשים האלה לבדם חותמם מעיד עליהם שידובר מהבית דין הגדול לכל ישראל ,העומדים אצל כל העם לכל לראש ,ואשר רק עליהם לבדם אפשר לאמר כדברים הגדולים האלה. והנה מפורש גם זאת בתוך דבר המאורע עצמו כי בהם הי׳ תלוי משפט האיש הזה הן למות הן לשרושו.
וכידוע אין לנו בתורה משפט מות על הוצאת לעז, וזה לא הי׳ יכול להיות כי אם בתור הוראת שעה ,על כן באמת הי׳ זה רק דבר הבית דין הגדול.
ומבואר לנו בזה גם זאת כי רק מורי התורה לבדם ישבו בכנסיה זו ורק בהם לבדם הי׳ תלוי משפט האיש הזה.
וראשי המדברים מחוקרי העמים בחקירה זאת, והם קונען ההוללאנדי (ל"ד) והמאסף לכל המחנות הפראפעססאר שירער רצו לסבב פני הדברים ולטשטש מראה פניהם. וקונען גם הראה לנו דרכי החקירה בדברי ימי ישראל ,כי המקומות אצל יאזעפוס אשר חלם לו בחלומו שיש משם איזה סתירה (יבוארו לפנינו) אותם העתיק לפני הקורא והוקיעם לעיני השמש.
הערה (ל״ד) בספרו Gesammelte Abhandlungen zur biblischen Wissenschaft yon A. Kuenen ilbersetzt von Budde, 1894.
