עמוד:דורות הראשונים ב'.pdf/251

‫606

תקופת התנאים, בית שמאי ובית הלל‬

‫ובכסף ובשוה כסף בפרוטה ובשוה פרוטה‪ ,‬היא מחלוקת בית שמאי ובית‬ ‫הלל בריש מס׳ קדושין על מה שנאמר ביסוד המשנה שהאשה ניקנית בכסף‪ ,‬על‬ ‫זה יחלקו בית שמאי ובית הלל כמה הוא "בית שמאי אומרים בדינר ובשוה דינר‬ ‫ובית הלל אומרים בפרוטה ובשוה פרוטה."

ומסקנת הגמ׳ בד' י"ב "רבא אמר היינו טעמא דבית שמאי שלא יהו בנות‬ ‫ישראל הפקר."

וכלשונו של רש"י "כהפקר לקנות בדבר מועט ומדרבנן הוא דקאמרי לה‬ ‫בית שמאי."

‫וכל זה אינו נונע ואינו מחלוקת לא ביסוד של תורה ולא ביסוד של דרבנן‪.‬‬

‫כי אם שבית שמאי יאמרו שעלינו לתקן לבלי לבייש את בנות ישראל‬ ‫ולהחשיבם שלא יהיו נקנות בדבר מועט כי אם בדבר יותר חשוב‪.‬‬

‫ואין דבריהם ומחלקותם נוגע אפי' בשום תקנה קדומה של דרבנן‪.‬‬ ‫ ובספק אשת איש הנאמר בברייתא שנחלקו יש שם בדברי רש"י ז"ל שני‬ ‫לשונות‪ ,‬והלשון השני דחו התוס'‪ ,‬נשאר לנו לשון ראשון של רש"י וזה הוא: "‬ובספק אשת איש בפרק בית שמאי (ד׳ ק"ז) דתנן בית שמאי אומרים אין‬ ‫ממאנין אלא ארוסות וכו' והקטנה בת מיאון קרי ספק אשת איש דילמא ממאנת‬ ‫ונפקא."

‫והנה לשון המשנה שם הוא "בית שמאי אומרים אין ממאנין אלא ארוסות‬ ‫ובית הלל אימרים ארוסות ונשואות" וסוף דברי הגמ' על זה "רבא אמר היינו‬ ‫טעמא דבית שמאי שאין אדם טורח בסעודה ומפסידה" וכלשונו של רש"י ז"ל‬ "הלכך אי אמרת תמאן מימנעי ולא נסבי."

‫והדבר ידוע כי כל נשואי קטנה אינו אלא מדרבנן‪ ,‬ודברי בית שמאי אלה‬ ‫אינם נוגעים כלל אפי' להדרבנן הזה, וכל טעמם הוא רק זאת שאם היא תוכל‬ ‫למאן גם מן הנשואין מימנעי ולא נסבי‪ ,‬ועל כן יש לנו לתקן שלא תוכל למאן‬ מן הנשואין‪.‬‬ ‫ ומבואר שגם לבית שמאי אם תמאן מן הנשואין אין כאן אפי׳ איסור דרבנן‬ ‫של התקנה הראשונה, לפי שעל פי הדין מצד איסור נשואי קטנה מיאונה מיאון‪.‬‬ ‫ אבל בעצמו של דבר אין כאן שום מחלוקת בין בית שמאי ובית הלל‬ ‫לא בדאורייתא‪ ,‬ונם לא בשום יסוד של תקנה מדרבנן‪.‬‬ ‫ והמגרש את אשתו ולנה עמו בפונדק הוא במשנה גיטין ד׳ פ״א "המגרש‬ ‫את אשתו ולנה עמו בפונדקי בית שמאי אומרים אינה צריכה הימנו גט שני ובית‬ ‫הלל אומרים צריכה הימנו גט שני אימתי בזמן שנתגרשה מן הנשואין ומודים‬ ‫בנתגרשה מן האירוסין שאינה צריכה הימנו גט שני מפני שאין לבו גס בה."

‫וכידוע שכל זה כשהיו שם יחד שני עדים‪ ,‬ושהם ראו את העדים (עי׳‬ ‫ברמב־ם בה׳ גירושין פ"י הי"ח ובהרב המגיד שם מדברי הרשב"א)‪.‬‬

‫ולבד ממה שכל זה הוא רק במציאות רחוק ומקרה אשר אינו שכיח כלל‪.‬‬

‫הנה גם אחר כל זה אין זה כי אם חשש שמא נבעלה‪ ,‬ועל כן הננו‬ ‫הוששין לקדושין מחדש‪ ,‬והוי ספק מקודשית‪ ,‬והוא ספק של השש‪.‬‬

‫ואחיות אשר חשבו בזה הוא כדברי רש"י ז"ל "ובאחיות בפ׳ ד׳ אחין ד׳‬ ‫כ"ו" והן דברי המשנה שם כ"ו "ארבעה אחים שנים מהם נשואין שתי אחיות ומתו‬