540
סוף דבר הצדוקים בימי ממשלתם
"נגד חיל צבא כזה חמשים אלף במספר רגליים ורוכבים לא יכול אריסטובלוס לעמוד ,כי אם מיד כאשר נפגשו יחד הוכה ויבוא לירושלים.״ ואז עדין לא הי׳ להורקנוס כל תומכים מהיהודים כי בגפו נס הורקנוס בלילה עם אנטיפטר מירושלים אל ארעטאס ועתה שבו עם הערביים ,ואך נפגשו עם אריסטוכלוס נצחו אותו מיד ,ורק אחרי הנצחון הזה באו ונתחברו אל הורקנוס גם איזה מאנשי אריסטוכלוס ,אבל בהמלהמה הראשונה הי' שם רק חיל מושל הערביים לבדם.
ובכל זה לא הי' אריסטובלוס יכול לעמוד לפניו גם בהמלהמה הזאת ,וכבר גם במלחמה זו הי' כצל בנטותו עד שלא הי' ליאזעפוס גם מה לספר מדבר המלחמה כי לא הי׳ אריסטובלוס יכול לעמוד עמו בקשרי המלחמה כל עיקר. ובפרט הנה יפלא שהרי אך זה עתה ,בימי ממשלת הפרושים לפני זה הנה הי׳ צבא המדינה גם פי שנים מאשר הי׳ בימי ינאי וחסנם גדול מאד עד שגם בלא מלחמה הפילו בני ישראל חתיתם על כל העמים מסביב עד שכפפו קומתם לשלוח גם בני התערובות לירושלים.
ועתה הלא הי' כל זה לאריסטובלוס מלך הארץ והצדוקים גבורי החיל בראש כל החיל הגדול הזה.
בכל זה הנה לא לבד כי הערבי לא חת כלל מלהביא להם מלהמה בשעריהם ,כי אם שהם גם לא מצאו ידיהם ביום קרב ולא יכלו גם לעמוד עמו בקשרי המלחמה.
אבל הדברים פשוטים ומבארים את עצמן. הצדוקים אשר לא הי׳ נפשם כי אם אל עצמם ,אל כיסם הנאתם וטובתם, ושנאו לא לבד את כל העם כי אם גם את רעיהם ואחיהם ובני חבורתם ,אנשים אשר היו "בעלי במדות גסות וקשות איש נגד רעהו ,ובהיותם כחבורה עם בני חבורתם הם ננד אחיהם בקושי ותחרות באלו היו מבני הנכר".
אנשים כאלה כשם שלא יצלחו להנהיג את העם כן גם לא יוצלחו להנהגת הצבא ולתת מרוחם עליהם.
כל הצלחת המלחמה בימי שמעון יוחנן ואלכסנדר ינאי הי׳ רק על ידי העם עצמם ,עם יהודה בכללו אשר בשעה שהי׳ יחד עם המושל כרע רבץ כארי וכלביא ויך צריו אחור ,בגבורה נפלאה, בהלכו בשם ד׳.
גם בסוף ימי יוחנן הורקנוס ובימי אריסטובלוס הראשון ואלכסנדר ינאי ככל אשר נקעה נפש העם מהם ,בכל זה עזרו על ידם ועמדו לימינם ,כי זכרו להם זכות אבותם ,וזקני הדור ראו עוד את כל המעשים הגדולים בימי יהודה, יונתן ושמעון ,ואיך מסרו נפשם לטובת העם וכל המעשים וכל דבר ממשלתם הלכו כן זה אחר זה ונמשכו יחד.
עתה הנדי בנתיים ראו העם בטובה ויהיו ימי האורה ימי שלמינון וממשלת הפרושים ,הימים אשר העם ההולכים בחושך ראו אור גדול ,ויחיו חיי אושר ושלוה וכל טובם בידם.
ופתאום והנה נשתנו כל פני הדברים ,והצדוקים שבו אל הממשלה. כל העם זכרו עתה את שני העתים השונים אשר עברו עליהם בזמן קצר כזה.