532
סוף ימי שלמינון
וזולת זה הנה כל הדברים מבוארים, כי מאז נראו הצדוקים ונתקרבו מיוחנן אחרי המלחמה והשמד עד ימי שלמינון, נרדפו חכמי התורה על צוארם, מהם נהרגו ומהם ברחו מהארץ, ודבר לא הי׳ להם בארץ, זולתי איזה זמן בראשית ימי ינאי, אשר הרשה להם לשוב לארץ ולהיות בארצם, ותהי השתדלותם רק לנטוע הנשמות באהלי התורה.
ולא ארכו להם הימים בעבודתם הקדושה והנה סערת הצדוקים חמה יצאה נדונו בחרב ובאש לא לבד בארץ יהודה עצמה כי אם שגם פליטיהם אשר נמלטו לארץ אחרת נרדפו גם שם.
וכבר נתבארו לנו כל סדרי המעשים בכל הימים ההם, אשר היתה הממשלה רק בידי הצדוקים, ודבר לא הי׳ להכמי התורה עמהם, ותהי שמחתם גדולה מאד אם הניחו להם איזה זמן קצר בכל משך הזמן הזה לשבת בארצם.
והנה בא החכם קראכמאל־הזקן ומבדה לו דברים על העת ההיא, דבר אשר לא הי׳ ולא יכול להיות אז.
ויודיע לנו חדשות ונצורות כי גם חכמי התורה בקשו להם כח ממשלה ושררות על הצבור והתערבו בהנהגת המדינה ובמועצותיה ותהי איבתם וקנאתם מקור נאמן לרעות אין מספר.
מבלי להראות לנו מתי היתה כזאת ומתי בא וקרה שם דבר כזה, והרי לא הי׳ מכל זה גם דבר בכל העת ההיא, וגם לא הי׳ אפשר להיות.
ואמנם כי גם זולת זה הנה כמה מיעוט ידיעה בדברי הימים צריך לביטוים כאלה, אשר אין להם שחר גם מתוך ענינם לעצמם.
והלא ידע גם קראכמאל עצמו כי דבר כל העם וחפצם ורצונם הי׳ כי תהי' ההנהגה בידי חכמי התורה (הפרושים) וכאשר רצה אלכסנדר ינאי להשלים עם כל העם, יעץ לאשתו למסור ההנהגה בידי חכמי התורה, ואז באמת נחה שקטה הארץ, וכל העם היו מאושרים.
ולהיפך אחר זה בסוף ימי שלמינון כאשר מסרו הצדוקים המבצרים לאריסטובלוס, והנה ראו העם כי הצדוקים שבים אל הנהגת הממשלה, נאמר אצל יאזעפוס XIII, 16, 5כי פחד גדול נפל על העם.
וכל זה מפני שכל ישע וכל חפץ העם הי׳ כי תתנהג הממשלה רק על ידי הפרושים, אשר רק בהם בטח לבם ורק הם נהגו את הממשלה לטובת העם.
ועל כן לוא גם אם הי׳ הדבר כן וגם אלו הי׳ הדבר מפורש בהמקורים כי השתדלו הפרושים להביא את ההנהגה לידם, ולוא גם אם הי׳ נאמר מפורש כי השתדלו חכמי התורה בכל כחם כי תהי׳ הממשלה בידם ולא ביד הצדוקים הלא הי׳ זה כדין וככל משפטי העמים אחרי אשר אך זה הי׳ חפץ כל העם, ואך זה הי׳ טובת העם ואשרם. ורק הצדוקים אשר דבר ממשלתם היתה נגד חפץ כל העם ולרעתם, ואשר אחרי ימי ממשלתם בימי ינאי בבוא הממשלה לידי הפרושים יאמר קראכמאל עצמו (עמוד 69):
״ככה על כל פנים זמן איזה שנים שבה הארץ למנוחה ומטוהרה מעט גם מטומאותיה וכל מיני השחתה שגברו בה בימי ינאי השובבים".
