512
ימי שלמינון וממשלת הפרושים
ואיה עם ומדינה מסודרת אשר לא היו מעמידים למשפט בני בריוני כאלה אשר על פיהם ובעצתם נעשו מעשים נוראים כאלה אשר לא נשמעו בכל הארץ ובכל הגוים.
אבל הלא ידענו כי יאזעפוס כתב כל דבריו בזה מפי הצדוקים, אשר היו אוכלי עמם כאשר אכלו לחם, ואכזריות לבם הי׳ רום תפארתם וגאונם.
ובפרט כי להם הי׳ נדרש להתרעם על מעשי הפרושים אלה ,אשר אך זה הי׳ אז טענתם על הפרושים לפני המלכה ,בהשתדלותם להשיג הממשלה מחדש וככל אשר יתבאר כל זה עוד לפנינו.
אבל הנה החוקרים החדשים הם עטו אל השלל וירימו זה על הנס. והם בידעם כי זה לבד לא יספיק ,שהרי במה שהעמידו את אלה למשפט עשו רק חובתם ,השתדלו ללכת הלאה הרבה יותר מהצדוקים. ויתנו לכל הדברים תואר כזה כי נרדפו אז כל הצדוקים בכללם, וכי לא הי׳ בזה לא דין ולא משפט כי אם ריב הכתות ,עד שההכם גרעץ שנן את לשונו לבדות ולאמר כי כל צדוקי אשר עשה איזה מצוה שלא בחפין הפרושים הובא במשפט ויומת.
והראשון אשר השתדל להאשים את חכמי התורה ברדיפת כל הצדוקים בכלל ,מתוך שנאתם וחפצם לנקום נקם הי׳ החכם קראכמאל הזקן ,ובמורה נבוכי הזמן עמוד 68יאמר:
״והנה היתה השעה מצלחת להעלות ארוכה לפצעי העם והמדינה, ולהשיב שבותם כקדם ימי הורקנוס, לולא שכבר פשה הנגע של שנאת הכתות ופירוד הלבבות בעומק לב האומה וכו' וזה לפי כאשר הרימו עתה הפרושים קרן החלו מצדם גם הם לנקום נקם באויביהם והראשון ששלחו בו יד הי' דיונגיס ריע המלך ינאי, ונאמר עליו שהוא הי׳ ביועציו בהריגת שמנה מאות הפרושים ,ואחריו הומתו עוד איזה מן הצדוקים שונאיהם. ויהי כל צדוקי וכל אוהב מקדם לינאי פחדו ולא האמינו בחייהם עד כי נועצו ויהיו דבריהם עם אריסטובלוס וישימוהו לראש ומגן בעדם, ובא הוא וכל ראשי הצדוקים אל המלכה ויחננו אליה בהכנעה, שהיא היודעת איך בכל לבם עבדו את בעלה ואת בית החשמונאים נגד כל שוטניהם, וכי רק בשביל זה הנם נמסרים עתה כצאן לטבח בידי אויביהם, והוסיפו עוד שהם, הצדוקים, היו תמיד לפחד ולמחתה לצורריהם הפרושים, ולכן גם עתה אין חפצם לבקש על נפשם מהם, וכי יש בידם לעזוב את הארץ וללכת אל מלך הערביים שיאספם בכבוד אליו וכו' ותהי בקשתם כי יותן בידם מערי הבצורות שבארץ וישמרום וגם ישבו בהם בטוחים על נפשם ,ויהי כי הציקו לה ובנה הי׳ בעוזרם ותאות להם המלכה, ויהיו ערי ומגדלי המבצר בידי הצדוקים ואוהבי ינאי, ושארי הפקודות בירושלים ובמדינה היתה משמרתם בידי הפרושים, וככה על כל פנים "זמן איזה שנים" שבה הארץ למנוחה, ומטוהרה מעט גם מטומאותיה וכל מיני השחתה שגברו בה בימי ינאי השובבים" אלה דבריו.
והחכם גרעץ אשר בכל ימי הבית השני דבר אין לו עם דברי הימים עצמם, וכל עמלו הוא רק לנעוץ קנה בים כדי לעלות עליו שרטון, הנה גם
