רנה
ימי שלמינון וממשלת הפרושים
ויאמר לנו עוד: "להגולים קראו לשוב אל ארצם ולהאסירים אשר ישבו בבתי כלאים קראו דרור.״
ובנוגע נגד המושלים מבחוץ יאמר לנו על מעמד הארץ אז בדברים ברורים לאמר: "ותקם לה חיל וצבא רב, ותאמץ עוז כחה, עד כי הי' מוראה וחתיתה על כל המושלים מסביב ויהיו מוכרחים לשלוח לירושלים בני התערובות (למען אשר יהיו בני יהודה בטוחים בשלומם)." ואם כי זה ביחוד יקרא יאזעפוס על שם המלכה עצמה.
הנה גם אם אלף פעמים יכתוב על זה את שם המלכה ,הדבר בולט לפנינו שרק הפרושים השכילו להעמיד את בני החיל על מעמד גבוה כזה.
והרי דברי יאזעפוס ברורים שכל ממשלת הארץ היתה עתה רק בידי הפרושים, ואפי' אם הי' אפשר להסכים כי פתאום היתה שלמינון לעת זקנותה לאשת חיל, אבל אחרי אשר הממשלה התנהגה רק על פי הפרושים, הלא רק על ידם הלך כל זה ,ואך על ידם נסדר כל זה.
ויותר מזה עלינו להתבונן, הן אלכסנדר ינאי הי׳ איש מלחמות מנעוריו, וחי כל ימיו על חרבו, ובודאי כי הגדיל את צבא חילו ככל אשר השיגה ידו, ובכל זה הננו רואים מדברי יאזעפוס כי הוגדל והושגב חיל המדינה הרבה יותר אחר ימיו. ובמלחמת היהודים I, 5, 2הדברים מבוארים עוד יותר ויאמר: "יותר מכל שמה מבטה ועיניה להשגיב ולהאדיר את כח צבא חילה ,עד כי העמידה את מספרם על פי שנים מאשר הי׳ עד עתה.״ וזה הוא דבר אשר ראוי להתבונן בו לדעת מזה את עניני הדברים במדינה ומעמדם.
שהרי זה ודאי כי אלכסנדר ינאי אשר לא נח ולא שקט ,וכל ימיו מראשם עד סופם היו רק מלהמה על מלחמה, עד כי גם מת על שדה מלחמה ,בודאי כי עשה כל אשר ביכלתו להרבות צבא חילו ולהעמידם על מדרגה גבוהה.
ובכל זה הנה הדברים מפורשים לפנינו, כי אך אחרי ימיו, בימי ממשלת הפרושים, כאשר ישבה אז לכסא שלמינון, אך אז הובא דבר הצבא על מדרגה נבוהה ומספרם רב פי שנים. אבל הדבר מתבאר מעצמו, כי על ידי השמות אשר עשו הצדוקים וינאי עמהם בכל ארץ יהודה דללו וחרבו כל מעיני הארץ, ארץ יהודה נהפכה אז צלמות ושדה קטל, וכל הארץ שאה שממה כמהפכת זרים.
ועל כן הנה בכל חפץ ינאי להגדיל ולהאדיר את צבא חילו, ולהשגיא כח פעלם, לא הי׳ אפשר לו להגיע לזה כראוי ,כי לא הי׳ לו די כסף. לא כן עתה בימי ממשלת הפרושים אשר "כל הארץ באה אל המנוחה" ותעש לקמצים ,העם יצאו לפעלם ועבודתם ,והארץ ענתה את הדגן ואת התירוש, כל אחד האמין במעשיו ובמשלח ידו, ומעשי ידיהם פרץ בארץ, ועל כן גברה ורבתה הכנסת אוצר המדינה.
