רנד
ימי שלמינון וממשלת הפרושים
ועל כן עלינו לדעת מה הי׳ עמהם עתה, בימי הנהגת ראשי חכמי התורה, ועם זה לדעת איך הי׳ מצב ארץ יהודה עתה נגד העמים ,ואם הצליחו ראשי העם לשום מתג ורסן בפיהם ,ואם הצליחו כי תהי ידם על העליונה. סוף דבר לראות ולדעת מה הי׳ מעשיהם ואם היתה דרכם דרך מדיני ,ואם הצליחו לרפא את כל הריסות ארץ יהודה אחרי ימי שממון ,ולהעלותה בזמן קצר על גרם המעלות ,מבית ומחוץ.
להצלחת דברי ימינו ולידיעת בירורם הננו בטוחים כי המקור אשר ממנו נשאב בכל זה נוכל לסמוך עליו לגמרי. לפי שדברי יאזעפוס בכל הפרק הזה הנם בשנאה גלויה לחכמי התורה, ויסיר כל מסוה וידבר נגדם כאויב היותר רע, ויתיצב כצד, בדברים בוטים כמדקרות חרב.
ועל כן אם בכל זה נקח ממנו את מעשי הפרושים כפי אשר ימסרם הוא לנו ,הלא הננו בטוחים כי לכל הפחות זה וזה בודאי עשו ,וזה וזה בודאי הי׳ אז, אף כי אין ספק אשר לא מסר לנו כי אם אחד אחוז ממאה וגם זה רק בתוך גנותם ואין ספק כי יש שם עוד המון מעשים רבים טובים וגדולים אשר לא נוכל למצוא עוד מתוך דבריו באשר לא הזכירם כל עיקר.
ובאש עברתו וקנאתו של יאזעפוס על אשר ניתנה עתה הממשלה לידי הפרושים הלך בדרכו למרחוק כל כך עד אשר בסוף כל דבריו מהמלכה שלמינון אלטטי׳ XIII, 16, 6 יאמר:
"תמיד הביטה רק על ההוה, ולא על אשר יוצא מזה, ואשר יסובב מזה ותשים לב רק לתשוקתה להיות למושלת ולא שמה לב לא לצדק ולא ליושר. ועל ידי זה הביאה את בית מלכותה לתחתית המדרגה, עד כי עוז כחו אשר הוקמה ברוב אונים ,עברה עתה ובטלה, וכל זה גרם, מפני כי כל דבריה הי' רק עם אלה אשר היו נגד בית המלכות (הפרושים) ותקח מהמדינה את מגיניה היותר חזקים (את הצדוקים).״
ואחרי דברים כמתלהמים כאלה וכאלה ,אשר יובאו עוד ,הלא אם בכל זה נסמוך בנוגע להמעשים עצמן רק על יאזעפוס ,הלא הננו בטוחים כי שמרנו את כל דבר הצדוקים עד כדי יותר מדי ,וגרענו דבר הפרושים עד המדרגה היותר קטנה. ואשר גם אין ספק כלל, כי את עיקר פארם והדרם ומעשיהם הגדולים לא זכר כלל, אחרי אשר יצא בשנאה גלויה כזו לדבר תועה עליהם ועל המלכה באופנים כאלה.
אבל פארם והדרם ומעשיהם הגדולים גדלו ורחבו ונסבו למעלה כל כך ,עד כי גם מתוך גנותם אשר נשאר בידינו נוכל ללמוד רק שבחם.
וטוב טעמם גדול כל כך עד אשר גם מתוך הדברים אשר יספר יאזעפוס לגנות אותם ולחרפם בהם, משם יתראה לפנינו כל גדלם ותפארתם, והנהגתם הנפלאה לתפארת ישראל.
אבל לעיקר הדבר הנה היו שם במשך הימים הרבים ההם גם מלחמות חובה, אף שכאשר נשפטם משרים נראה שגם המלחמות ההם, אלו לא הלך ינאי בדרך הצדוקים לעשות מלחמה לשם מלחמה היה תוצאות המלחמות ההם שונות לגמרי, וגם דרך המלחמה הי' אז שונה לגמרי. וכל זה יבואר לנו במקומו בחלק שלפני זה בדברינו על דברי הימים ההם ביחוד לפרטיהן.
