אלכסנדר ינאי וממשלת הצדוקים
494
פרק ל״ו.
רדיפת חכמי התורה ביחוד.
ואמנם כן שיש בזה עוד טעות כולל אשר טעו כל החוקרים החדשים כולם יהד ,ולא שמו לב כי כבר בראשית כל המעשים ההם לא היו עוד הכמי התורה בארץ.
כבר נתבאר לנו כי כל תכלית מעשי אלכסנדר ינאי בראשית כל המעשים בעמדו במקדש ד׳ לבזות עבודת היום ולנסך על רגליו הי׳ רק זאת להראות בפני כל העם ,כי הנהו מתרחק מהם ,ומתחבר לגמרי אל הצדוקים ,ולוקח כל דרכו רק עמהם כחפצם הם, ובידעו כי העם יתגעש על זה הכין לו חיל בני הנכר להטות ידו עליהם בחרב נוקמת ,וגם הרבה חלליהם ביום ההוא ויהרוג ששת אלפים נפש. והנה דבר המובן מעצמו הוא, כי אם חרד אליהם את כל החרדה הגדולה הזאת רק למען אשר ידעו כי נקעה נפשו מדרכי התורה, אף כי הראה אז קשה לחכמי התורה עצמם.
הן כבר ראינו את דרכי הצדוקים מראשית דרכם בימי יוהנן כי אך קנו את לבבו ,ראו לכל לראש לרמוס את הכמי התורה ״ויהרגו חכמי ישראל" ושאריתם ברחו מהארץ. ואם אחזו דרכם כן בימי יוחנן כהן גדול אשר הי' צדיק מעיקרו ותלמידם של חכמי התורה, ואם היתה השתדלותם גדולה ונמרצה כל כך עד שפעלו זה אצל יוחנן.
אף כי עשו כן עתה עם ינאי אשר הי׳ רשע מעיקרו ואשר גם לפני זה הי' כל לבבו עם הצדוקים, ועתה גם הפך לבו לשנוא עמו והראם קשה רק להראות כי ירדוף מעתה לחכמי התורה.
אבל הנה יש לנו על זה גם דברים מפורשים במגלת תענית פרק י״ב ,על רדיפת חכמי התורה ביחוד:
"בשבעה עשר בו (באדר) קמו עממיא על פליטת ספריא במדינת כליקוס ובית זבדאי והוה פורקן לבית ישראל, שכשירד ינאי המלך להרוג את החכמים ברחו מלפניו והלכו להם לסוריא ושרו במדינת קוליקוס, ונכנו האויבים שבאותו מקום עליהם ,וצרו עליהם להרגם ,והזיעו בהם זיע גדולה והכו בהם מכה רבה ,והשאירו מהם (רק) פליטה ,והלכו להם לבית זבדאי ,וישבו שם עד שחשיכה וברחו משם. ר' יהודה אומר סוס קשור הי׳ להם וכל מי שרואה אותו כמדומה שאין שם יהודי (שהי׳ זה ביום השבת) וישבו להם עד שחשיכה וברחו להם ובאותו יום שברחו משם עשאוהו יום טוב.״
והלשון הזה בראשית הדברים במגלת תענית "בשבעה עשר בו קמו עממיא על פליטת ספריא במדינת כליקוס ובית זבדאי והוה פורקן לבית ישראל" הוא כן גם בירושלמי תענית פ"ב הי"ב" ־בשבעה עשר ביה קמו עממיא על פליטת ספריא במדינת כוליקוס ובית זבדין והוה פורקן.
והנה לא עשו את יום היום טוב ביום ההוא אשר נצולו מידו של אלכסנדר ינאי וברחו מלפניו לסוריא ,כי אם על היום אשר נצולו בבית זבדי.
