העם והצדוקים
רמז
שחט לעיניהם את נשיהם ובניהם ,אך אז ראו את כל הסכנה הנדולה ונאמר אצל יאזעפוס:
"בלילה ההוא נסו שמנת אלפים מאנשי המלחמה ויהיו בארץ גלותם עד אחרי מות ינאי".
והדבר מבואר כי לפני המעשים הנוראים האלה לא עלה על דעתם כי הנם בסכנה, כי חשבו להיפך כי אחרי אשר העם אחרי נצחונם עליו קרבוהו אליהם ואך על פיהם הלך דעמעטריאוס וישב לארצו, ואך הם עצמם חלצו אותו מן המצר ,אחרי נצחון גמור כזה ,הלא בודאי עתה יקיים את דבר השלום אשר שלה להם לפני נצחונם עליו, וכי לכל הפחות ישוב מכל דרכיו הרעים ומכל אכזריות נפשו נגדם.
אבל טעו בחשבונם ,והביאו אסון על עצמם ועל כל העם ,בהיות אז השעה האחרונה להציל את הארץ. וכי אך פנה דעמעטריאוס ללכת ,והנה מהר ינאי ויאסוף את שארית פליטת חילו, ויט ידו על כל אלה אשר עוד לא באו אליו, ועל ראשי העם שם מצור ובנפלם בידו סחבם לירושלים להוקיעם נגד השמש.
ואז עשה דבר בעצת הצדוקים (מפורש בדברי יאזעפוס XIII, 16, 2 שכל זה נעשה בעצת הצדוקים) להראות בפומבי כי שב לכל הוללות המתיונים, וכי הנהו עוזב את כל דרכי בני ישראל ללכת בארחות היונים.
ובשוקי ירושלים בתוך רחובה של עיר, במקום רואים ישב לו לצחק עם זונותיו ,ושם לעיניו ערכו מחזה אשר יתר כל לב ויתפלץ ,כי הביאו שמנה מאות מנכבדי העם ויסמרו אותם אל הצלב ובעודם חיים שחטו לעיניהם את נשיהם בניהם ובנותיהם.
והדברים הנם אחת בזה גם באלטטי׳ נם במלחמות היהודים.
לפי שבזכרונות הצדוקים אשר היו לפני יאזעפוס לא שנו דבר בזה ,כי הצדוקים לעצמם לא ראו בזה אכזריות כי אם תפארת רום דרכם ,ויסרם למשפט, אשר זה הי׳ יסודי דרכם ככל הנהגתם והיא תהלתם.
אז ברחו מהארין כל אלה אשר התערבו בהמלחמה ויחלצו לצבא ,כי עתה ראו והכירו את השלום אשר הציע ינאי לפניהם לפני נצחונם עליו ,אז ראו והכירו את טעותם הגדול בשובם לעשות שלום עם ינאי.
ואנחנו כהיום נדע כי על ידי טעותם זה ואהבתם את השלום במדה מרובה יותר מדי גרמו בכייה לדורות ,ואלו עשו עתה כמעשי החשמונאים הראשונים ודחו את ינאי ואת הצדוקים לגמרי, אז היתה לרגל עמידה ולא באה אחר זה דבר מלחמת אריסטובלוס והורקנוס ומסירת הארץ בידי הרומיים ולא באה יהודה בעול אנטיפטר והורדוס ולא חרב הבית, וככל אשר נראה עוד לפנינו.
ועל כן לא במלחמתם עם ינאי גרמו רעה להארץ כי אם בהשלום אשר שבו ועשו עמו.
