"״כוזריוס!" אמר בר־חסדאי בהניחו את ידו על שכם רעהו. "אתה באת אלינו, ואנחנו לא שאלנוך מאין ולמה. הדבר אשר העידותי עליך, כי בשים נפש בכף הצלתני ממות, כבר המפיק לפתוח לפניך את כל הדלתות. אנו מניחים לך לשמוע את תורתנו וללמוד לדעת את אורחות חיינו בלי אשר שאלנו: איזו הנה המחשבות והשאיפות, אשר הביאו אלינו את הזר?... היש בזה אף שמץ מן הפירוד וההתבדלות?"
"הלא זהו הדבר, שבו אתם מפליאים אותי. בעולם הגדול כולו, אשר עברתי בו, לא ראיתי בשום מקום כל כך הרבה חבה, כל כך הרבה אמון, כמו אצלכם .אבל יש עדיין קו אחרון, אשר לפעמים קרובות הוא מפריד בינינו... היום היה זה – היין".
"אתה, כוזריוס ,לא עברת את הגבול האחרון; הנך לא יהודי..."
"אם מכוון אתה בדבריך להבדל הדם ,הרי הוא גבול, שלא יוכל להבטל לעולם, ולפי זה הלא עלולים גם אתם גם מקורי תורתכם להיות לזולתכם כמעיינות חתומים, והרצון הטוב לא יועיל כאן כלום".
"לא, כוזריוס; את גבול הדם אין אנו מכירים לתנאי מוכרח. כי הדם הוא עצם הנטפל לאדם מלידה ,אבל האמת האלוהית יכוה להרכש רכישה חופשית ועל ידי מלחמות פנימיות שבלב. הלא שמעת מה שקרא סנגורי היום מעל ספר התלמוד: לעניין שמירת המצוות המעשיות נאמר בתורה:
