בלגר ששה לקראת מלאכה ותכן את עצמה לקבל את פניו ברוב פאר והדר. בראש שער כבוד עשוי ענפי עצי גפן התנוססה באותיות גדולות של זהב הכתובת "ברוך הבא!" — מעשה ידי נחמה ורעותה בת־שוע, בתו של העשיר החרד רלבי עמרם, אשר גדל כבודו מאד בעיני בני עדתו על יראתו את אלהים וצדקת פזרונו.
בבית הישיבה נאספו לחגיגת קבלת הפנים כל התלמידים וחשובי "השכונה" עם הרב רבי יצחק סנגורי ורבי עמרם בראש. בשעה המיועדת נכנס בר־חסדאי דרוך השער המקושט אל אולם הישיבה; הוא היה אברך רם קומה, פניו היפות והשזופות משמש מוסבות זקן שחור מגודל נאה, ומבעד לעיניו העמוקות, שדמות להן כניצוצי אש, נשקפים רוח עשוי לבלי חת ודעת התבל. כל הנאספים קמו עמדו לכבוד המלאך, ורבי יצחק סנגורי הושיט לו את ידו ויאמר: "ברוך בואך לשלום!" בר חסדאי עמד נבוך קצת למראה הכבוד הזה, אשר חלקו לו גדולי העדה, אחר השתחוה לעומתם השתחויה של תודה, כי ניתנה לו רשות הדיבור להרצות לפני הקהל על רשמי דרכו ותוצאות מסעו לבבל.
בר־חסךאי דיבר את דבריו בקול רם ובלשון שוטפת, וכאךם בעל נימוס השתדל לקצר בדברים הנוגעים אליו עצמו ולהסב את שיחתו ביחוד אל תעודות מלאכותו.
"גדולה היתה השמחה", סיפר בר־חסדאי, "בין יהודי כל הארצות, אשר הובילתני אליהן דרכי הרחוקה, וביחוד בבבל, כשמעם מפי את ברכת השלום, השלוחה אליהם מאת