עדתנו, ואת הידיעה, כי היהודים המעטים אשר שרדו לכוזר, לבם תמים עם הכלל כולו ומבקשים קרבתו. בפומבדיתא הביעו לי הגאונים רחש תודה על התשורות המובאות וברכת אחים מיוחדת לרבנו הנעלה ולכל הקהלה הקדושה אשר בבלגר".
"ומה שלום אחינו אשר בגולה?" שאל הרב.
"מן היום אשר התפשטה תורת מוחמד בארצות המזרח", ענה בר־חסדאי, "חדלו שם היהודים להתאונן על גורלם המר תחת ממשלת הכליפים. ביחוד יפה הממצב בבבל. תחת הנהגת הריש גלותא גדול שם כבוד אחינו בעיני עם הארץ, ומתיבתא של גאוני פומבדיתא עולה כפורחת. מיום שנחתם התלמוד כבר עברו קרוב לשלש מאות שנה, אבל במשך העת ההיא עמלים שם בלי הפסק בתקונו ובשכלולו ומוסיפים בו אריח על גבי אריח. כך כילה זה לא כבר רב אחאי גאון םשבחא לכתוב את ספרו 'שאלתות', הכולל תרי״ג מצוות האמורות בתורה, כל אחת וטעמה, על יסוד מאמרי חז״ל בהלכה ואגדה. בבבל קדמו בשמחה את ספר השמוש הזה לכל המצוות המעשיות בחיי יום יום, והכל מוצאים בו חפץ רב".
סנגורי התנשא ממקומו כשהוא נסער משמחה וישאל את בר חסדאי:
"הבעיניך ראית את ספר 'השאלתות' הזה, הפוטר אותנו מחפש פתרון לכל שאלה בפני עצמה בים התלמוד?"
"כן", ענהו בר חסדאי ויוצא מילקוטו מגילת קלף גדולה ויגולל אותה לעיני הקהל ויאמר:
