עיקר תוי"ט על נזיר ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משנה נזיר, פרק ח':
הדף הראשי מהדורה מנוקדת נוסח הרמב"ם נוסח הדפוסים ברטנורא עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על המשנה) אחד. דאו הודע אליו חטאתו כתיב מכל מקום. רש"י:

(ב) (על הברטנורא) להר"מ באותו חצר או בית. ולהר"א באותו מעמד:

(ג) (על הברטנורא) לא מהכא ילפינן אלא כמ"ש הר"ב במשנה י"ז פרק ד' דטהרות (והוא מבואר בתוספ' בחולין דף ט' ע"ב ד"ה הלכתא גמירי לה, ובריש נדה ד"ה והלל. ועיין בחבורינו פתחי נדה פותח שכתבתי בשני אופנים לישב קושיות התוספ' על נכון בעזה"י) ולהכי כתב כספק כו':

(ד) (על המשנה) מגלחין. אם הם נשים או קטנים. דאלו גדולים אין מגלחין. משום דאסורים בהקפת הראש מספק. גמרא:

(ה) (על המשנה) קרבן כו'. ואע"ג דספק טומאה ברה"י ספקו טמא מדאורייתא אין לטמא שניהן מכח זה ולייתו שניהם קרבן טומאה, כיון דממ"נ חד מנייהו טהור, דמסוטה ילפינן ולא. לפינן אלא דבר שיכול להיות. הר"ש:

(ו) (על המשנה) קרבן טומאה וקרבן טהרה שנעשו כבר. תוספ':

(ז) (על הברטנורא) ר"ל בגמרא דף י"ח. וילפי להו התם מקרא. ועולת העוף, אי בעי מייתי לה לשם נדבה ואי בעי לא מייתי לה כלל, כיון דדורון בעלמא הוא לא מעכב. רש"י:

(ח) (על המשנה) בהמה. כדי לגלח על אחד מן הדמים שכיון שהוא ספק טמא בסוף שלשים אינו רשאי לגלח בלא הבאת קרבנותיו. וחטאת אינו יכול להביא שאין חטאת בהמה באה מן הספק ושלמים טעונים לחם וזרוע בשלה ואין שלמים כאלו באים נדבה. תוספ':

(ב)

(ט) (על הברטנורא) מוקי לה בגמרא באשה וקטן דלאו בני חיובא דהקפת ראש ננהו כדלעיל:

(י) (על הברטנורא) והם נעשים בחוץ ולא הוי בהו משום חולין בעזרה. גמרא:

(יא) (על הברטנורא) דאלו חטאת ושלמים לא כדלעיל ועוד דהכא דספק מצורע הוא ואינו יכול להניף ושלמי נזיר טעונות תנופה. תוספ':

(יב) (על הברטנורא) לפי שאינו מתנאי טהרה שלא יהיה בין תגלחת לתגלחת אלא שבעה ימים ולא יותר. אלא הכוונה שלא יהיה פחות. הר"מ:

(יג) (על הברטנורא) ועשיר שאינו יוצא בקרבן עני כיצד יעשה יכתוב נכסיו לאחר ומביא קרבן עני. תוספתא:

(יד) (על הברטנורא) כך השיב רשב"י לתלמידיו, לפי שאינן שוין דגילוח חלוטו של מצורע לגדל שער של ימי ספורו וגילוח נזיר טהור להעביר דא"צ עוד גידול וגילוח דימי ספורו שהוא ג"כ להעביר מ"מ גילוחו לפני זריקת דמים שהרי ביום הז' מגלח וביום השמיני מביא קרבנותיו. וגילוח דנזיר טהור אחר זריקת אחד מן הדמים. וגילוח דנזיר טמא שהוא ג"כ קודם זריקת אחד מן הדמים מ"מ אינם שוים דמצורע לפני ביאת מים כדכתיב ביום השביעי יגלח את כל שערו ורחץ את בשרו במים וטהר. ונזיר טמא אחר ביאת מים כדכתיב וגלח ראשו ביום טהרתו משמע לאחר טהרה דמגלח לאחר ביאת מים:

(טו) (על המשנה) אחר כו'. הקשו בתוספ' דהתנן במ"ב פ"ג שמי שנזר שתי נזירות מגלח הראשונה ביום ל"א והשניה ביום ס"א, וא"כ לא היה אוכל בקדשים עד יום ס"ב שהוא יום הבאת קרבנותיו ביום שאחר יום התגלחת ותירצו דכיון שאם גילח ביום שלשים דיצא, ש"מ דמדאורייתא מגלח ביום שלשים והכא משום אכילת קדשים הקילו בשני תגלחות ראשונות. וכתבו דלפי זה אוכל ביום ס' גופיה, דהא תנן התם אם גלח השניה ביום ס' חסר אחד יצא. ואחר, לאו דוקא כו'. ודעת הר"ב נראה דאחר ס' דוקא, וטעמא לפי שאמרו שיהא נזיר ב' נזירות שלימים דהיינו ב' פעמים ל', והואיל וכן התגלחת ראשונה יכול לגלחה כדין כל תגלחת נזיר שמצותה לכתחלה ביום ל"א. והיינו דכתב ולאחר שלשים כו' אבל השניה מגלחה ביום הס', והיינו דכתב שלשים יום ומגלח, וי"ל דה"ק ומגלח ביום הל' עצמו. ועתוי"ט:

(טז) (על המשנה) ק"כ יום. לפי מ"ש בדברי הר"ב דאהר ס' דוקא ויום הגילוח הוא ביום הס' ונמצא שמחשב לנזירות השלישי מיום הס' לפי שעולה לכאן ולכאן ונמצא שהג' ביום צ' והרביעי ביום ק"כ ובו ביום מותר לשתות יין כו'. ואחר, לאו דוקא. ואיידי דרישא נקטיה. ועתוי"ט: