עיקר תוי"ט על מקואות ה

משנה מקואות, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על המשנה) פסול. וקשה, אמאי פסול, גכיון דמי השוקת מחוברין למעין דמטהר בכל שהוא, ותנן בפרק קמא מעין שמימיו מועטין ורבו עליו מים שאובין שוה למעין להטביל בו בכל שהוא. ועוד, דמטבילין כלים בתוך כלים. ונראה לי לחלק בין כלים התלושין דשרי, לכלים הקבועים דאיכא למגזר אטו בשאין בהם כשפופרת הנוד. הר"ש. ועתוי"ט:

(ב) (על הברטנורא) מחטין וצנורות. הר"ש. ועתוי"ט:

(ג) (על המשנה) בריכה. של מי גשמים שאין מטהרין אלא באשבורן ובארבעים סאה. ב"י:

(ד) (על הברטנורא) ובאשבורן. הרא"ש:

(ה) (על המשנה) פסול. עדיין הם פסולים כו'. ב"י:

(ו) (על המשנה) עד שידע כו'. ולא תני עד שיצאו כו', נראה לי, דהכא נמי פירושו כמו שכתבתי בפרק ג' אות ח':

(ב)

(ז) (על הברטנורא) וטעמא דר' יוסי, דגזר אטו תוך בלי לענין זה דלא הוי מעין, אבל לא גזר כולי האי לעשותן מים שאובין. הרא"ש. ונראה לי דהכא נמי מיירי דבלאו הכלים היו המים עוברים, דאי לאו הכי, נפסלים אפילו למקוה, משום דהויא על ידי טהרה בעינן:

(ח) (על הברטנורא) לשון הרא"ש, גזירה אטו תוך כלי. ולרבותא לא מהדר אלא ספסל, דאע"ג דאין לו תוך, גזרינן, דדמי לכלי הואיל וראוי למדרס:

(ג)

(ט) (על הברטנורא) לא שריבה לו מים שאובין, דא"כ לא היה מטהר בזוחלין, אלא רוצה לומר שעשה בריכות לכל המקומות שהוא מוליך ונתמלא כל אחת מים. הר"ש. ועתוי"ט:

(ד)

.אין פירוש למשנה זו

(ה)

(י) (על הברטנורא) הר"ש. וכלומר, דהאי דמעין מטהר בכל שהוא, שיעור כדי טבילה מיהא בעינן. ועתוי"ט:

(יא) (על הברטנורא) וקשיא לי לישנא שעשאן. וגם מה שפירש לקמן אין מזחילין בו אין מעמידין בו כו', לא אתי שפיר. וגם טעמא דר' יוסי לא מסתבר, כיון דהמקוה כשר, ומונע מפסולו ע"י דבר טמא. ונראה לי דהנוטפים כו' פירוש שנקוו למקום אחד והזחילן להוליכן תוך גומא אחת לעשותן מקוה, ורבי יהודה מדמי ליה לעלי קנים כו' דפרק ו' דפרה משנה ד', ואשמעינן רבותא דאפילו מקל וקנה שאפשר לעשותן בית קיבול, ואפילו זב וזבה סומכין המקל. ור' יוסי פליג וסבירא ליה דהתם מיירי דוקא שנתן האדם העלים טרם באו המים לשם. ועתוי"ט:

(ו)

(יב) (על הברטנורא) וסתמא כר' יוסי דמטהר ליה בזוחלין. וקשה מריש פרקין העבירו על גבי בריכה והפסיקו כו', ואין לך הפסקה מן המעין גדולה מזו שנתלש הגל מן הים, וכן אין כאן אשבורן אלא זחילה. ויש לומר, דהא שהפסיקו הרי הוא כמקוה היינו דוקא היכא שנחו המים במקוה וכבר נעשו אשבורן, אבל היכא דאכתי לא נייחי מיא באשבורן ועדיין זוחלים מכח נביעת המעין, אע"פ שנפסקו, שם מעין עליהם עדיין מצד עצמם. ב"י:

(יג) (על המשנה) ארבעים סאה. למה שכתבתי בפרק קמא משנה ז' דבמעין סגי בגופו עולה בבת אחת, קשה, למאי נפקא מינה מצריך הכא ארבעים סאה. וראיה להסוברים דאף במעין צריך לטבילת אדם ארבעים סאה ולא פלוג בין קטן לגדול. ועתוי"ט:

(יד) (על הברטנורא) לשון הר"ש, שנתקבצו בבקעה מי גשמים של ארבעים סאה: