עין איה על שבת יב נ

<< · עין איה על שבת · יב · נ · >>

(שבת קד.): "זץ חק".

הללו זרעו של יצחק. תפקידו של הגיהנם לשנות את הצורה העצמית של הנשמה, נשמת החיים, הרוח והנפש, על ידי הכליון של החלקים העצמיים הגרועים שנתעצמו בקרבם, עד שאחר ההיתוך הכורי הזה יצאו כחות החיים הפנימיים בצורה אחרת לגמרי חדשה. אמנם כל היסוד של אפשרותו של איבוד הצורה העצמית של יסוד החיים הרוחניים, עד שיבא הדבר לידי מדה זו, שאין שום תיקון אחר כ"א התכת הצורה ובליותה על ידי הכח הצורב של אש הגיהנם וזעפו הנורא, - זה לא יוכל לבא כי אם בנפשות אשר יסוד האיתן של שמירת החק האלהי מתוך הפחד הפנימי מדבר ד' הוא אינו קשור בעצמיותן. מה שאין כן הנפש של ישראל, העזין שבאומות1 מצד הקדושה, שהם ראויין להקרא זרע יצחק, "כי ביצחק יקרא לך זרע"2 , "ביצחק ולא כל יצחק"3 . כי החק הקדוש אשר הגבורה והפחד המוסרי העליון הוא שומרו, זהו המתכן את עצמיותה של הצורה הרוחנית שלא תוכל להפגם בפנימיות יסודה. וזאת היא קדושת ישראל, עם קשה העורף לשבח4 . ועל כן לא יתכן שהם יצטרכו בכללותם להתכה הנוראה הזאת, של חליפת הצורה, ע"י אישו של גיהנם. ולפיכך אמר לו הקב"ה לגיהנם, זץ חק , לא תוכל אישך להיות שולטת עליהם, צורתם עזה היא, מלאה מגבורת הפחד אשר לישראל, אדיר הפחד המקודש, וממילא אי אפשר גם שיצטרכו להתכה זו, כי יסוד נפשם לא יוכל להפגם בתכונתו העצמית עד שיהיו צריכים להחלפת צורה יסודית, שלזה משמשת היא אישך הנוראה, כי הללו הם זרעו של יצחק . נ. .1 ביצה כה, ב. .2 בראשית כא, יב. .3 נדרים לא, א. .4 עיין נצח ישראל, פכ"ה.

<< · עין איה על שבת · יב · נ · >>