עין איה על שבת יב כח

(שבת קד.): "ומאי טעמא מהדר תגיה דקו"ף לגבי רי"ש, אמר הקב"ה, אם חוזר בו אני קושר לו כתר כמותי".

חק עולם שם הקב"ה ביסוד ההויה, שהטוב הנועד מוכרח להשתלם מכחם של כל המעשים כולם. ובשביל כך כח נפלא יש בכל מעשה אשר יעשה האדם, למרות מה שהבחירה היא בידו של האדם, ויכול הוא גם כן לעשות מעשי רשע נוראים, בכל זאת כל המעשים כולם והשפעותיהם היותר רעות, הנן רעות ביחש לכללות ההויה רק עם קשר של תנאי, דהיינו כל זמן שהאדם עצמו איננו משנה את האופי שלו מרעה לטובה. אבל אם האדם חוזר בו, ומגמת פניו הוא שם מעתה אל הטוב, אז יש קשר נפלא עם כל היש לכל המעשים כולם, גם אלה אשר כבר עשה, עם כל היותם לשעתם בתכלית הרוע, שהם ישובו ויתחברו עם גורמים רבים, המוכנים בכללה של ההויה כולה, להוציא מכולם מגמות טובות ורצויות מאד, כפי הכיוון של הקודש העליון, של מחשבתו של יוצר בראשית ברוך הוא, אשר הכל ברא לכבודו, למטרה היותר טובה קדושה ומפוארה, שהמגמה הכללית המקודשת היא נזר הבריאה כתרה ועטרתה. ומתוך שפעת הקודש העליונה, פונה נזר קדושה גם כלפי כל הרשעה, להחזיר אותה ואת כל מפעליה לתכלית הפאר והכבוד, התיקון הכללי והמטרה הרוממה בתפארת קדשה. ומ"ט מהדר תגיה דקו"ף , קדוש, לגבי רי"ש , רשע, אמר הקב"ה, אם חוזר בו אני קושר לו כתר . הנה הכתר העליון, המגמה הקדושה העולה מכל המציאות כולה על פי מחשבתו של אל דעות, תצא אל הפועל גם מתוך כל המעשים היותר רשעיים. אם רק האיש הרשע חוזר בו ומשנה את אפיו כולו לטובה, אני קושר לו כתר כמותי.

<< · עין איה על שבת · יב · כח · >>