עין איה על שבת יא ו

<< · עין איה על שבת · יא · ו · >>

(שבת צז.): "אלא מהיכא הוה".

מ"ויעפילו" הוה. אם לשיטתו של ריב"ב, רישום פרטי של חטא התלוי רק באישיותו הפרטית של הצדיק שלא הורשם בחטא זה, הוא דבר המהפך עלינו את הסדרים המתוקנים באורחותיה של תורה, אע"פ שיש זכר של חטא באישיותו, אין אנו רשאים למושכו לענין מפורט. אבל המעפילים שהיו רבים והיחיד נבלע ביניהם, אין זה בכלל רושם המחטיא את הצורה של החטא הסתום, שנשאר ערכו וענינו הפרטי סתום כשהיה, מצורף שהמעפילים שסוף כל סוף עם כל חטאם כבר התרוממה רוחם לגדולתה של האומה, וקשר הקודש עם ארץ ישראל הוא הוא אשר פעל עליהם את ההעפלה, שהיתה אמנם בצורה של חטא ומרידה בשעתה ועל כן לא הצליחה, אבל הערך הכללי של פעולה זו, אחרי הנקיון והזיכוך של סיגיה, הוא דבר קיים לאות ולמופת של גבורת עולמים, הקשור]ה[ במעמקי הנפש של עם ד' בטבעם לארץ חמדתו, אהבת עולם אשר מים רבים לא יכבוה ונהרות לא ישטפוה 1 . ומאחר שיש רישום של חטא בצורה צנועה, ראוי הוא יותר להתאגד עם מפעל כזה, שעם כל מה שיש בו מן הקלקלה הזמנית יש בו ג"כ מן הגודל והלהבת הקדושה הפנימית, הגנוזה בנשמתה של כנסת ישראל, עד שאפילו בכל פרשת העבור 2 כל צרכיהם הם לפני מלך ישראל וגואלו 3 , מקוה ישראל ומושיעו 4 . והרי יש כאן ג"כ רושם שיש בו שיגוב, אם החטא הסתום הזה נמצא הוא בכלל המעמד של הגבורה, האידיאלית עכ"פ, של המעפילים. ו. .1 עפ"י שיר השירים ח, ז. .2 ברכות כח, ב. .3 ישעיה מד, ו. .4 ירמיה יד, ח.

<< · עין איה על שבת · יא · ו · >>