לדלג לתוכן

עין איה על שבת ו סב

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

(שבת סג.): "אמר רבי אסי ואיתימא רבי חנינא, אפילו הקב"ה גוזר גזירה, הוא מבטלה, שנאמר באשר דבר מלך שלטון ומי יאמר לו מה תעשה, וסמיך ליה שומר מצוה לא ידע דבר רע".

אותה ההשתקפות, שהמוסר העליון היותר נשא בחביון עוזו משתקף בתוך הדיוק המעשי, היא כ"כ נשגבה, עד שכל אותם התנאים שהליכות המציאות נקבעים בהם להיות הולכים ומסדרים בחכמה ויושר את תפקידי ההויה, מתוך שהם מכוונים לעומת המציאות המוסרית הבינונית, שהיא חזקתן של רוב בני אדם שאינם יכולים לחדור עד עמקי המצוה כמאמרה, אע"פ שהיא כ"כ קרובה אליהם, מפני שלא פתחו את מוסרם הטוב הגנוז בקרבם, לחוש את הדרה של המצוה כשהיא מתקיימת כמאמרה בכל כליל שלמותיה. על כן סדרי החיים אינם מדוקדקים לפעמים, והחסרון והיתרון מצוי בהם, עד אשר בהקבצם יעשו את אותן הפרעות שהן עלולות לבא מתוך קובץ של חשבונות שאינם מדוייקים, כשהם נזקפים לחשבון, אשר מזה תבאנה הגזירות העליונות הבאות לגבות את החובות של חסרון הדיוק שבחיי המוסר, שהם אינם ניכרים כ"א לעצמם ולשעתם, אבל משתרגים בעידן רתחא בהקבצם._ אבל הרוח העליון, החופף על השומר מצוה כמאמרה, הוא נובע ממקור הדיוק היותר מסודר ומתוקן. מגמת המוסריות נשקפת ממנו למעלה מכל הויתורים והדברים שבני אדם דשים בעקביהם. עד שהחפץ העליון הגנוז בנשמה כזאת כשיוצא אל הפועל, מכשיר את העולם להנהגה מדוייקת כ"כ, שאין עמה חשבונות של פרעות היוצאות אל הפועל בהריסות כלליות או פרטיות, כ"א חוט של חסד ושל נועם נמשך ממקור החכמה והחסד העליונים, לבסם את החיים ואת המציאות, אפילו באותם האופנים שכבר התחילה ההשפעה של אי הדיוק המוטבע ברוב החיים לסול את דרכה, לגבות את חובה באופן ציורי או מוחשי. כי ההתעלות העליונה, המלאה חן עליון, המשוקפת בחלק הדיוק המעשי של המצוה כמאמרה, מדריכה את ההויה באורח היותר מאיר ומסודר, באופן שהפרעות הראשונות, תוצאות חסרון הדיוק, המחוללות את הגזירות העליונות כדי להתאים את החיים עם המגמה האלהית, לא יהיו נדרשות לצאת בזעפם, כ"א יובלו ע"י עז הרוח ונעימת החן העליון של המצוה כמאמרה אל מגמתם בנחת בשובה ובהשקט. ולא די שהעתיד יזהיר בהופעתו, כ"א גם העבר יתקן את רשומיו, ואפילו הקב"ה גוזר גזירה, הוא מבטלה, מפני שהדר האור של עשיית מצוה כמאמרה, שהיא נחלת יחידי הסגולה, היא עולה למעלה מסדרי ההויה והחיים המושפעים לצורך הכלל, ההולך במרוצת חייו ע"פ סדרי משקלות שיש בהם צדדי הכרעה שאינם מדוקדקים בכיון גמור לפי המגמה האלהית העליונה, הבאה לתכליתה ביחידים מגיני הדור העושים המצוה כמאמרה, שרצונם נעשה ע"י כן בדבר מלך שלטון , להסיר כל רע ולהאיר אור הטוב._