עין איה על שבת ו יז
<< · עין איה על שבת · ו · יז · >>
(שבת סא.): "והרוצה לסוך כל גופו, סך ראשו תחילה מפני שהוא מלך על כל אבריו".
הפרש יש בין הסדר הנדרש לתיקון הכללי, המקיף את כל ארחות החיים מכף רגל ועד ראש, ובין תיקון פרטי, הכולל בקרבו רק כחות מיוחדים שגם בהם ישנם עקרים וטפלים, ימינים ושמאלים. כשהערבוביא של הפסולת המעכבת את הטהרה של איזה סכום כחות מתעוררת, עד שהטהרה והרחיצה דורשות את תפקידן, אז כיון שהיסוד הכללי בנוי הוא בטהרתו, עצם הרעיונות הכלליים והכחות היסודיים שכל משטר ההנהגה הולך על פיהם, עומד על עמדו, הדרך הכבושה לטהרה אז להתחיל מכח היותר יסודי ועקרי, ולבא מלמעלה למטה אל הכחות הנסמכים אליו, לנסעדים מצדו. לא כן במהומה נפשית גדולה, בזמן שטהרה נחוצה באורח כללי, לשמור את ההדרכה הכוללת, אז אם יעזבו בין כה וכה הכחות הנטפלים לרוץ את ארחם עד שתטהר המחשבה הכללית, יוכלו כמה תקלות להתפרץ, מה שיהיה קשה אח"כ לרפאם ולהשיב נדחיהם. ע"כ צריכה באופן כזה הטהרה המוכרחת, הדורשת את תפקידה בחזקה, ללכת בלא סדרים מסויימים, כ"א כל המזדמן לפני היכולת יטהר, ירוחץ ויינקה, עד שתהיה ג"כ הטהרה הכללית של המחשבה הראשית, של ראש הרעיון, ג"כ קלה ומוכנת לבא בהכשרה. _ לא כן הוא אם הטהרה עומדת בתקפה, אין כאן פרעות וערבוביות המהרסות ומעיקות, כ"א צריך הענין לבא לידי עליה, לידי תוספת אורה, תוספת אומץ ומעלה, אז הדרך הבטוחה היא להתחיל במקום היותר ראשי. בהתעלות הראשיות, כל הענפים מתעלים. דוגמתו בהשתלמות הגוף, הרוצה לסוך כל גופו, אין ההכרח מעיק כאן, אין הסדרים מתפרצים, הכל הולך כשורה, רק השלמות הפנימית תובעת את תפקידה, הרצון הטהור מבקש להתעלות. כאן הסדר מיוחד ומסומן לעלות למרום העליוניות, וכל הדברים הנטפלים עמו יעלו. סך את ראשו תחילה מפני שהוא מלך על כל אבריו. וכשהראש משוח בשמן משחת קודש, הכל מתעלה, הכל מתרומם ומתנשא. כך ראויים הם הדברים המנהגיים להתאים לדוגמא של ההשלמה העליונה הרוחנית והמעשית. וזוהי אמיתת דרכה של תורה, סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה ומלאכי אלהים עולים ויורדים בו ._
יז. .1 עפ"י בראשית כח, יב._
<< · עין איה על שבת · ו · יז · >>